התמודדות נפוצה בכל העניין של הקמת שיעורי חסידות חדשים לקהל הרחב, כרוכה פעמים רבות במאמץ לא קל. אנשים עסוקים בעבודתם, בטרדותיהם, בבעיות שלהם וכו', ולא תמיד המותג "שיעור חסידות" מדבר אליהם.
בהחלט כדאי לשים לב, מה הכותרת השיווקית של השיעור שבאמצעותה אנו רוצים לעניין את האנשים ולגרות את סקרנותם.
וכמה וכמה פעמים מצינו מהרבי את הביטוי "בשמי או שלא בשמי" וכדומה, היינו שצריכים לפעמים לראות כיצד הדברים מתקבלים על השומעים, ולנסות למשוך אותם כך יותר.
לדעתי, אין שום בעיה במה שקוראים לשיעורים בצורה מיוחדת, אם זה מביא אנשים נוספים לשיעור, ומפיץ את המעיינות של החסידות חוצה יותר.
ואתן דוגמא: 'שיעור תניא' אפשר לשווק כ'שיעור (או הרצאה) בתורת הנפש', או 'שיעור במודעות עצמית'.
שיעור בשיחותיו הקדושות של הרבי אפשר לשווק כ'אקטואליה בפרשת השבוע', או 'הפרשה בחיים האישיים', וכן הלאה.
שיעור במאמרי חסידות יכול להיות משווק כ"שיעור קבלה" או "שיעור בתורת הסוד" וכו'.
הדבר משתנה כמובן לפי הנסיבות והעניין ולפי קהל היעד. אינה דומה הגישה לציבור חרדי, ישיבתי, לציבור מסורתי, דתי לאומי, או כללי וכדומה.
כדאי גם לציין כי במקרים מסוימים דוקא השיווק הפשוט יותר של השיעור הוא זה ש'תופס' את האנשים ומדבר אליהם.
לדוגמא המושג "תניא" כיום הוא כל כך נפוץ וידוע, שזה עצמו כבר "מותג" מצליח, וישנם רבים מהקהל הרחב (שאינם מאנ"ש) אשר שמעו על ספר התניא, ועל חשיבתו הגדולה, ולפעמים יהיה מיותר להתחבא מאחורי כותרת כמו "שיעור במודעות עצמית" – שהשוק בחוץ רווי מזה, ולא בטוח שידבר אל האנשים. ועל דרך זה גם המושג "פרשת השבוע" וכן הלאה.
לכן צריך לבדוק כל דבר לפי הקהל, הנסיבות, ו"להתלבש" בלבושים המתאימים באותו מקום ובאותו סוג של אנשים.
לעיתים, למרות המאמצים הגדולים להביא את האנשים לשיעור, מגיעים מספר מועט של אנשים, או לפעמים אדם אחד בלבד. מטבע הדברים, כשיש כמות משתתפים קטנה, יש פחות מוטיבציה וחשק למסירת השיעור, בפרט אם היתה ציפייה לכמות גדולה יותר של משתתפים.
אך כאשר נתבונן שכל יהודי הוא "חלק אלוקה ממעל ממש", וכל אחד הוא עולם ומלואו, "נתגבר" על הרגש הטבעי, ונמסור את השיעור במלוא העוצמה, החיות וההשקעה. לעולם אין לדעת את ההשפעה של שיעור חסידות או אפילו חברותא "אחד על אחד", ואת השפעתה הנצחית על האדם. נזכור שזו שליחותינו ונעשה אותה בשמחה וטוב לבב.
וכך כותב הרבי [אגרות קודש כרך י"א אגרת ג'תס]:
"מאשר הנני קבלת מכתבו מערב שבת קודש שמיני, וי"א לחודש זה, בם כותב אודות החלישות בהשיעורים שנתהוו עתה, ובטח מתייעצים ביניהם איך לחזקם, ואדרבה - להוסיף עליהם לגבי מה שהי' בעבר, וכפסק רז"ל דמעלין בקדש. ואין לך דבר העומד בפני הרצון, ובפרט שכיון שדורשים זאת מאת כל אחד ואחת מאתנו - הפצת המעיינות חוצה, בודאי ניתנו הכחות איך למלאות הדרישה בפועל. וגדול זכות התעסקות זו להמשיך ברכות השי"ת והצלחתו בכל, ובפרט בעניני בריאות של המתעסקים וכל בני ביתו"...
ובכל העניין המפורט לעיל, צריכים לשים לב, שמרוב ההלבשה של הדברים לפי הכלים של המקבלים, לא נופלים לשינוי מדברי הרב ח"ו.
אנחנו צריכים להסביר את הדברים, לפשט אותם כמה שיותר לאנשים פשוטים, אך בשום פנים ואופן אסור לשנות את הדברים.
הסבר כל הענין מקבל משנה תוקף, על פי שיחתו של הרבי בשבת פרשת וישב תשנ"ב, ששם הסביר הרבי באריכות את הדרך שצריכים להשפיע בעולם.
הרבי מבאר שם באריכות את מהותה של מדינת צרפת, שאף שבעבר היא הייתה משמשת כמתנגדת מאוד גדולה ליהדות, הנה בדורנו, נשיא דורנו שלח לשם שלוחים, שפתחו מוסדות, ומפיצים חסידות לפי הכלים של אותו המקום.
כלומר, שכל אחד מאיתנו צריך להלביש את כל הדברים היותר עמוקים ופנימיים לפי הכלים של המקבלים, לפי הצורה שמעניינת אותם, ולפי היכולות שלהם.
תמיד צריכים לזכור – התפקיד שלנו הוא למסור את דברי הרב, דברי המעיין בעצמו, ולא את הדברים וההגיגים שלנו, אך מצד שני, צריכים לשים לב, שאנחנו מצליחים להוריד את כל אותם הרעיונות העמוקים, גם לאנשים שמצד העניין לא שיכיים לזה.
ואם בשביל זה צריכים לקרוא לשיעור "תניא" שיעור ב"תורת הנפש", או ב"מלחמה עצמית" או כל מיני דברים בסגנון, הרי זה שווה.