תשובה: בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) מהי תוכן מצוות שילוח הקן? ב) האם חיובה שייך בחוץ לארץ? ג) האם שילוח הקן חייב להיות בקן המזדמן דוקא מחוץ לרשותו הפרטית של האדם?

ראשית נביא מה שכתב בספר החינוך בפרשת כי תצא (מצוה תקמה) שמצוה לשלח האם מן הקן קודם שיקח הבנים, שנאמר בספר דברים פרק כב, פסוק ז, שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך. ומצווה זו נוהגת בכל מקום ובכל זמן בין אנשים ובין נשים מחוייבים בכך.

ומובן מטעמי המצוה, כפי שמאריך שם בהרחבה, שמצוה זו שייכת בכל מקום ולא רק בארץ ישראל כמו מצוות התלויות בארץ, שהרי משרשי המצוה היא לתת אל לבנו שהשגחת הא-ל ברוך הוא על בריותיו במין האדם בפרט, כמו שכתוב כי עיניו על כל דרכי איש וגו', ובשאר מיני בעלי חיים במינים בדרך כלל, כלומר שחפצו ברוך הוא בקיום המין, ועל כן לא יכלה לעולם מין מכל מיני הנבראים, כי בהשגחת החי וקיים לעד ברוך הוא על הדבר ימצא בו הקיום, ובהניח האדם דעתו על זה יבין דרכי ה' ויראה כי המשכת קיום המינין בעולם שלא כלה ואבד אחד מכולם מביצי כנים ועד קרני ראם מיום שנבראו הכל במאמרו וחפצו על זה.

ובהמשך הדברים מביא שמפני שורש זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה במסכת ברכות דף לג, שהאומר בתפלתו רחמנו שאתה המרחם כי על קן צפור יגיעו רחמיך משתקים אותו, כי אין הענין במצוה זו – רחמים, אלא רק כדי לזכותנו, וכמובא בגמרא - מפני שעושה מדותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים ואינן אלא גזרות.

הרמב"ן כתב בטעם המצוה, שלפי שיש לבהמות דאגה גדולה כאשר רואים הם את צער בניהם כמו לבני אדם, כי אהבת האם לבן איננו דבר נמשך אחר השכל, אבל הוא מפעולות כח המחשבה המצויה בבהמות כפי שהיא מצויה באדם.

ומצוות שלוח הקן אינו נוהג אלא בעוף טהור, אפילו אם האם טרפה. ואפילו אין שם אלא אפרוח אחד או ביצה אחת, חייב לשלח. כמו כן קן המזומן אצלו ברשותו, כמו למשל יונים שדרכם לגדול עם בני אדם בבתים, ואווזים ותרנגולים שקננו בבית, פטור. אבל יוני שובך ועליה, וצפרים שקננו בטפיחים (פירוש כלי חרס הבנוי בכתלים אשר שם צפרים יקננו)  ובבורות, ואווזים ותרנגולים שקננו בפרדס, חייב. והוא שלא הוגבהה האם מעל הביצים כלל, משהטילם. אבל אם הוגבהה האם מעליהם אם המקומות הללו שלו, זכתה לו חצירו ונחשב מזומן, ופטור משילוח הקן. כמבואר בשולחן ערוך סימן רצב, סעיפים א-ב.

וטעם הדבר, מאחר שקן המזומן פטור, כפי שנאמר בפסוק – 'כי יקרא', פרט למזומן (טורי זהב). טעם נוסף, הוא מפני שהחיוב הוא רק באם לא הוגבהה האם, כי רק בזה לא ניתן לומר שזכתה לו חצירו ונחשב מזומן מכיון שאסור לזכות בביצים כל זמן שהאם רובצת עליהם, אם כן גם חצירו לא קנתה לו, כי מאחר שהוא אינו יכול לזכות בו, על כן גם חצרו לא זכתה לו (שפתי כהן שם).

אולם אם הוגבהה האם זכתה לו חצירו, כי חצרו של אדם קונה לאדם שלא מדעתו.

וגדר הוגבהה האם, נראה שמדובר שהוגבהה עד כדי שתצא מתחת ידו כמבואר בסעיף ד' שאם לא כן, כיון שהוא אינו יכול לזכות בה כיון שלא יצאה מתחת ידו ולא קיים מצות שלוח חצרו גם כן לא זוכה לו. או באופן נוסף, שמדובר שהוגבהה מעצמה, ולכן כל שאינה נוגעת על גבי הקן זה מספיק (שם).

העולה מן האמור: שמצות שילוח הקן נוהגת גם בחוץ לארץ. אמנם יש לשים לב שאין מדובר בעוף טמא שבזה פטור מלשלח, וכמו כן שלא מדובר בקן הנמצא בתוך רשותו שלו, שאזי אפילו אם מדובר בעופות שאינם שייכים לו, מכל מקום אם האם הוגבהה מהקן אפילו פעם אחת, אזי זכתה לו חצירו, ושוב אין זה בגדר "כי יקרא" אלא בגדר 'מזומן', ופטור ממצות שילוח.