שיחת חולין בתפילה

ראשית, יישר כח על שימת הלב לדבר זה שרבים נכשלים בו לצערנו, ונכתב על כך רבות אודות חומר האיסור שבדבר - וכפי שנביא מקצת מן הדברים להלן.
אומרת הגמרא במסכת מגילה (דף כ"ח ע"א): "תנו רבנן: בתי כנסיות אין נוהגין בהן קלות ראש, אין אוכלין בהן, ואין שותין בהן, ואין ניאותין בהן, ואין מטיילים וכו'".
ובשולחן ערוך (או"ח סימן קנ"א ס"א) כתב: "בתי כנסיות ובתי מדרשות אין נוהגין בהם קלות ראש כגון שחוק והתול ושיחה בטילה".
והביא המשנה ברורה (שם סק"א) טעם הדבר:
"(א) קלות ראש - כי הם נקראים מקדש מעט כמו דכתיב ואהי להם למקדש מעט. ובמקדש כתיב ואת מקדשי תיראו שיהא מוראו של השוכן בה עליו וכתב בסמ"ק שבעון קלות ראש בביהכ"נ נהפכין לבית ע"ג ח"ו".
והוסיף המגן אברהם (שם סק"ג): "האר"י הי' נזהר מאוד שלא לדבר בב"הכ רק תפלתו ואפי' דבר מוסר ותשובה לא דיבר פן ימשך ממנו דבר חול [הכוונוות]".
ובשנ"ב (שם סק"ב) האריך והביא דברי זוהר חמורים בענין זה:
(ב) ושיחה בטילה - היינו אפילו שיחת חולין שהיא לצורך פרנסה דבחוץ שרי, בביהכ"נ אסור. ובפרט שיחה בטלה לגמרי, דבודאי שראוי למנוע תמיד מזה [פמ"ג].
ובזוה"ק (פ' ויקהל) הפליג מאד בגודל העון הזה, וכ"ש שיש ליזהר בביהכ"נ וביהמ"ד מעון דיבורים אסורים כגון לשה"ר ורכילות ומחלוקת וקטטות, כי מלבד שהם עונות חמורים מאד, עוד יגדל העון יותר במקום קדוש כי הוא מזלזל בכבוד השכינה. ואינו דומה החוטא בינו לבין עצמו לחוטא בפלטין של מלך לפני המלך. . . ע"כ הירא וחרד לדבר ה' ישים תמיד עיניו ולבו לזה, שלא לדבר שום דברים בטלים בביהכ"נ וביהמ"ד והמקום הזה יהיה מיוחד אצלו רק לתורה ולתפלה".
ובכף-החיים ציטט דברי הספר "פתח עיניים" (של הרב החיד"א) בחומרת האיסור:
"וכתב בס' פתח עינים וז"ל: המדבר שיחת חולין בבהכ"נ טוב לו שלא יבא כל עיקר, כי הוא חוטא ומחטיא והשטן מקטרג ואומר, היום קצר לי לדבר עד שממתין שעת התפלה. ובכלל זה לומדי תורה המפלפלים בשעת התפלה ומבלבלים את הקהל בצעקתם, דלא יאות עבדי, אעפ"י שת"ת כנגד כולם, אמרו חכמים ז"ל: זמן תורה לחוד וכו', ועוד שיקחו ע"ה [עמי הארץ] ק"ו מהם ולא יחרשו ג"כ לשמוע התפלה מן הש"ץ. עכ"ל".
בעל הטורים בפירושו על התורה (דברים כו, יט), כתב דברים קשים ביותר על השח בשעת התפילה, וכך כותב:
"לתהלה ולשם ולתפארת - כלומר מה שישראל משבחים ומהללים לשם, הוא להם לתפארת. והיינו דאמרינן עתיד הקב''ה להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק. שאותה עטרה שמעטרים להקב''ה בתפלתם מחזירה להם. אבל מי ששח שיחת חולין בבהכ''נ מקיפין לו כל גופו בקוצים. לכך שיר השירים לית. וכנגדו כקול הסירים".
ובודאי לאחר הדברים החמורים שכתב אדה"ז בשו"ע שלו (אורח חיים סימן קכ"ד ס"ו, והובא בסידור לאחר תפילת שמו"ע שחרית):
כשש"ץ חוזר התפלה יש לכל הקהל לשתוק ולכוין לברכות שמברך הש"ץ ולענות אמן ואם אין ט' מכוונים לברכותיו קרוב להיות ברכותיו לבטלה, כי חזרת הש"ץ נתקנה לאמרה בעשרה וכשאין ט' מכוונים לברכותיו נראה כברכה לבטלה, לכן כל אדם יעשה עצמו כאלו אין ט' זולתו ויכוין לברכת הש"ץ.
ויש לגעור באנשים שלומדים בעת חזרת הש"ץ או אומרים תחנונים ואפילו אם מכוונים לסוף הברכה לענות אמן כראוי שלא תהיה אמן יתומה כמו שיתבאר לא יפה הם עושים...
וכל אדם יעשה עצמו כאלו אין ט' זולתו ויכוין לכל ברכה מראשה עד סופה, שאם הלומדים יפנו ללימודים, עמי הארץ ילמדו מהן שלא להאזין להש"ץ ויעסקו בשיחה בטילה נמצאו מחטיאים את הרבים".
וממשיך לאחר מכן (שם ס"י):
"לא ישיח שיחת חולין בשעה שש"ץ חוזר התפלה, ואם שח הוא חוטא וגדול עונו מנשוא, אפילו יש ט' זולתו, שכל המשיח בבית הכנסת בשעה שהצבור עסוקין בשבחו של מקום מראה בעצמו שאין לו חלק באל-הי ישראל. ואפילו העוסק בתורה שאינו חוטא כל כך לא יפה הוא עושה, כמו שנתבאר.
וילמד אדם בניו הקטנים ויחנכם לענות אמן ומיד שהתינוק עונה אמן יש לו חלק לעולם הבא.
וצריך שיחנכם לעמוד באימה וביראה ואותן שרצים ושבים בבית הכנסת בשחוק מוטב שלא להביאם כלל לבית הכנסת".
ונסיים בקטע מאיגרת אדמוה"ז בתניא (אגרת הקודש כ"ד בסופה):
"ע"כ שליחותייהו דרז"ל קא עבידנא לגזור גזירה שוה לכל נפש שלא לשוח שיחה בטלה משיתחיל הש"ץ להתפלל התפלה עד גמר קדיש בתרא . . .והעובר ע"ז בזדון ישב על הארץ ויבקש מג' אנשים שיתירו לו נידוי שלמעלה ושב ורפא לו...". ע"כ.
ובעז"ה כשנתחזק בקדושת בית הכנסת והקפדה על כבוד של מלך בהיכל קדשו, נזכה לביאת גואל צדק במהרה בימינו ממש.