ראשית כל, ארשה לנו לנחם אותך כפי הנהוג: המקום ינחם אותך בתוך שאר אבלי ציון וירושלים, ונזכה במהרה לביאת המשיח ולקיום היעוד בלע המות לנצח. ובקשר לשאלתך: הקונפליקט שאתה מתאר הוא בהחלט קשה, ועלול לבלבל, אך כפי שאתה בעצמך כתבת, בחכמה רבה, התורה דורשת מאיתנו לשאת לפעמים שתי רגשות, והבנות, שהם הפוכות זו מזו, בבת אחת. אלא כדי שזה יהיה קצת יותר קל ננסה להבהיר את הדברים: ובהקדים שאלה קצרה, אם תשים לב בעשרת הדיברות, יש חלוקה בין חמשת הדיברות הראשונות לחמשת האחרונות, שבחמשת הראשונות מדובר על ציווים שבין אדם למקום כמו אנכי ה', לא יהיה לך, לא תשא וכו', ובמחמשת האחורנים ציווים שבין אדם לחבירו, כמו לא תרצח, לא תגנוב וכו'. והנה זה פלא: הציווי כבד את אביך ואת אמך מופיע דוקא בחמשת הראשונים ולא באחרונים? ההסבר לזה בקצרה מוסבר בספרי החסידות, כי הכיבוד שלנו להורינו הוא על עצם זה שהשתתפו ביצרתינו ובהולדתינו והיו שותפים לקב"ה. כידוע ששלשה שותפים באדם, ה', אביו ואמו. בעצם ה' יכל ליצור אותנו לבדו, אלא שהוא נתן להורים שלנו כביכול את הזכות להשתתף ביצריתנו. הרעיון הזה, הוא מאוד עמוק והוא נותן לנו מבט מעמיק בחיוב של כיבוד ההורים. יש משהו בקשר של האבא והאמא אלינו, שלא מותנה כלל ביחס שלהם אלינו ובכלל לסביבה. בעצם זה שהוא האבא שלנו והוא הביא אותנו לעולם, אנו מחוייבים בכבודו ויש ביננו לבינו קשר עצמי ומהותי. לקשר בין שניים יכול להיות סיבות רבות, אהבה, מעלות שאחד רואה בשני, וכו', ויש לפעמים קשר שהוא קשר עצמי שלא קשור לסיבות כאלו ואחרות. וזה בדיוק הקשר שיש לנו עם ההורים שלנו. זה לא אומר חלילה שלהורים מותר להתנהג איך שהם רוצים. ודאי שאבא ואמא חייבים להתיייחס כראוי לילדיהם, ואם חלילה הם מתנהגים לא כראוי הם צריכים לתת את הדין על זה. אבל גם אז שיש ניתוק ופגמים בקשר הגלוי, יש את הקשר העצמי, שלא מותנה בשום סיבה, והתחלתו מעצם זה שהקיום שלנו בעולם הגיע מה', באמצעותו. באופן פרקטי ומעשי, אבא שמתנהג בצורה איומה כלפי אשתו או ילדיו, צריך להעניש אותו, ולמנוע את זה בכל דרך כמובן, אבל באופן מהותי הקשר אליו תמיד נשאר. למרות שכאמור, יש קשיים בגילוי הקשר. אבל זה רק בגילוי ולא במהות. במיוחד עכשיו אחרי שהוא נפטר, אתה כמובן צריך יותר להסתכל על מהות הקשר העצמית שבניכם, ולעשות כמובן את כל הפעולות ההלכתיות הנדרשות בכך, ווודאי שבוודאי, שהיותו עכשיו למעלה, הרי כל הקליפות והמעשים השלילים שעטפו אותו, הרי הוא מאוד מאוד מצטער עליהם, ומבין כמה טעה בהם, ומי יודע אולי הוא גם סובל מזה, וההתנהגות הטובה שלך, והמעשים הטובים שאתה מקיים לעילוי נשמתו, בוודאי עוזרים לו גם למעלה. אתה לא צריך להרגיש שזה לא בסדר שאתה עושה דברים לעילוי נשמתו, כי הקשר בניכם הוא עצמי ולא ניתן להפרדה כלל. כמו שאדם לא מסוגל להתנתק ממנו עצמו, כך הוא לא מסוגל להיפרד מאביו. ולאידך, אין בכך כמובן שום הצדקה למעשים הלא טובים שלו, אך כיום לאחרי מותו זה כמובן עניינו של שופט כל בשר. שיהיה בשורות טובות, ואם עדיין לא מובן משהו או זקוק לתוספת הבהרה, אלא תהסס לפנות שוב.
