שלום,

צריך להתבונן ולחשוב מה הדבר ששייך אלי, ולסמוך על הקב"ה שבוודאי יוביל אותי לבצע את השליחות הייחודית. בהחלט ייתכן גם שבתקופה מסויימת, השליחות של האדם היא בתחום כזה, ולאחר מכן זה עובר לתחום אחר. דוגמא לענין: ההבדל בין בחור ישיבה שעיקר שליחותו היא בלימוד התורה, לבין אברך נשוי או בעל-בית, ההבדל בין יושבי אוהל לבעלי עסק וכו'.

כמו כן, יכול להיות ענין כללי שהוא שייך להרבה אנשים, אבל כל אחד מבטא את הגוון שלו. לדוגמא - יש הרבה בני אדם ששליחותם היא על ידי מוזיקה ולשמח יהודים, אבל כל אחד עושה זאת בסגנונו שלו ולקהל אחר. ועל דרך זה בלימוד, הדרכה, כתיבה וכו'. כמו כן, גם אם נניח ששני אנשים עושים אותו דבר בדיוק (דבר שלא ייתכן כמובן באופן שווה לגמרי) הרי עצם זה שפועלים לקהלים אחרים, או שפועלים במקומות אחרים, בזמנים שונים וכדומה, זה עצמו הייחודיות שלהם. וכידוע שיש "עולם שנה נפש", היינו ענין של מקום, זמן, והאדם עצמו.

במענה לשאלתך, האם אפשרי לגלות זאת לבד או רק עם מדריך רוחני:
עצם העבודה לגלות את השליחות האישית היא של האדם עצמו, ואף אחר לא יעשה זאת במקומו. ביחד עם זה, כיון ש"אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים", ובפרט על פי הוראת הרבי בעניין משפיע ו"עשה לך רב", בוודאי שיש סיייעתא דשמיא מיוחדת כאשר האדם משתף את המשפיע וכדומה.

באשר לשאלתך האם המעלה המיוחדת שייכת לנפש האלוקית שלו או לנפש הטבעית וכיצד אפשרי לגלות זאת ע''י נטיותיו ועולמו הפנימי הריגשי -
הנפש האלוקית היא זו שצריכה לעשות את העבודה, ואילו הנפש הבהמית היא העבודה עצמה. דרך הנטיות של הנפש הבהמית, יהיה אפשר ללמוד מהו תפקידה של הנפש האלוקית. כמובא בתניא שכל ענין ירידת הנשמה בגוף, היא לא בשביל עצמה, שהרי אינה צריכה תיקון, אלא בשביל הגוף והנפש הבהמית, וחלקו בעולם.

ולהעיר, שגם אם ההדרכה הכללית קיימת, אצל כל אחד זה שונה, במינון, בעניין וכו'. ולהעיר מהמבואר בהקדמת התניא, שיש שם את כל התשובות על כל השאלות, ולמרות זאת, צריך לפנות "לגדולים שבעירו" כדי למצוא באופן פרטי את העניין השייך עליו.
ונקודה נוספת וחשובה בכל הנ"ל - יש לסמוך על הקב"ה שיוביל את האדם בהשגחה פרטית לעניינו ותפקידו. האדם צריך להיות קשוב לענין זה, להעלות את השאלות, לבדוק ולבחון את עצמו, אבל את התשובות לזה - אם הוא מקבל ישירות מהרבי הרי מה טוב ומה חלקו שאז בוודאי יודע מהי שליחותו, אך גם אם לא זוכה לזה, יסמוך על ההשגחה הפרטית, שתוביל אותו לתפקידו ועניינו הייחודי.