ב"ה
הרבי הרש"ב שואל שם שאלה, כיון שהעצמות אינו בגדר מקור לעולמות, כיצד האור הנמשך מהעצמות יכול להיות מקור לעולמות?
ואז הוא מנסה לתרץ - אולי נאמר, שכשם שהמעבר בין העצם לאור, הוא מעבר של באין ערוך. שהרי העצמות אינו בגדר מציאות, ואילו האור הוא בגדר מציאות, אולי נאמר, שיש עוד הבדל ודילוג בין העצם לאור, שהאור נמשך, לא לפי אופן העצם, היינו לא באופן של בלי גבול, ולכן הוא יכול להיות מקור לעולמות.
[במקומות אחרים מוסבר שהאור שבבחינת אין סוף - אור הסובב כל עלמין, הוא מה שהעצמות מגלה אור שלפי אופן העצם, כלומר, הגילוי הזה בא רק לתאר את העצם, והוא נועד להכיר כביכול את הבורא, ולכן הוא פשוט לגמרי כמו העצם. ואמנם כל הארה מגלה את ה'מציאות' ולא את המהות, אבל עניינו של אור זה, הוא לגלות את (מציאות) העצם,
מה שאין כן אור הקו הוא מלכתחילה מה שמגלה אור לא לפי אופן העצם, כי אם לפי אופן העולמות, ולכן כוונת המשכתו היא באופן של גבול ומידה, שזהו בחינת חיצוניות האור ,על ידי הצמצום, ולכן ה'מציאות' שהוא מגלה, היא מציאות כזו שיש בה גבול ומידה בעצם כוונת המשכתה.]
אך הוא שולל הסבר זה מכמה טעמים., כפי שממשיך שם.