נתחיל מהסוף – אין יוצאים י"ח קריאת מגילה בשמיעה באמצעות מיקרופון וכדומה, אלא רק בשמיעת קולו הטבעי של בעל הקורא, ואף שיש פוסקים מהדור הקודם שהתירו זאת, ההלכה היא שאין יוצאים בזה י"ח כפי שנסביר לקמן:

ראשית, נחלק את התשובה לשני חלקים: א. כיצד ניתן לצאת ידי חובה בשמיעת אדם אחר הקורא? ב. האם מיקרופון נחשב כשמיעת קולו הטבעי של הבעל קורא?

הגמרא במסכת סוכה (דף ל"ח ע"ב) מוכיחה מדברי הנביא את הדין של שומע כעונה. בספר מלכים (ב, כ"ב ט"ז) הובא שהמלך יאשיהו קרא בספר התורה, אף שכתוב במפורש ששפן הסופר קרא, ומכך מוכיחה הגמרא שהיות ויאשיהו שמע את קריאת שפן הסופר נחשב שהוא עצמו קרא – "שומע כעונה".

ישנה מחלוקת ראשונים בדבר האם הכוונה ששומע נחשב כעונה ממש (דעת התוס' שם) או שהקורא נחשב כשלוחו של השומע בלבד (דעת רש"י שם).

להלכה נפסק בשו"ע וברמב"ם ששומע כעונה (משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ב', הלכה ד', ובשו"ע אורח חיים סימן קד' הלכה ז').

כמובן שדין שומע כעונה תלוי בכך שהן השומע והן הקורא/המברך יכוונו שיצאו ידי חובה בקריאה זו.

והנה הרב עובדיה יוסף בספרו שו"ת יחווה דעת (ח"ג סימן נ"ד) מאריך לבאר מדוע אין יוצאים ידי חובה בשמיעה מרמקול היות ואין זה קולו של הבעל קורא אלא קול מלאכותי הנוצר באמצעות חשמל וממברנה וכו'.

וכן בספר שו"ת ציץ אליעזר (ח"ד סי' כ"ו), ובמנחת שלמה (להגרש"ז אויערבך, סי' ט') הסיקו שאין יותצאים ידי חובה בשמיעה באמצעות רמקול היות ואין זה הקול הטבעי של הקורא.

אך בשו"ת אגרות משה (ח"ב, סי' ק"ח) כתב שאף אם נאמר שהקול היוצא דרך המיקרופון אינו קולו הטבעי של האדם עדיין ניתן להחשיב זאת כקולו לענין שומע כעונה.

לסברתו, כמו שיש השהיה קצרה בין יציאת הקול מבעל הקורא עד הגעתו לאוזן השומע ואעפ"כ נחשב הדבר כשמיעת קולו של הבעל הקורא לענין שומע כעונה, הוא הדין לגבי מיקרופון, היות והקול במיקרופון מגיע מכוחו של הבעל קורא בדיוק כמו שגלי הקול נישאים באויר עד הגעתם לאוזן השומע.

אמנם הרבי מלובביץ' במספר מקומות כתב שאין הדבר כן, ואף אותם המתירים ה"ז מפני שלא ידעו את אופן הפעולה של מיקרופון והשוו זאת בטעות לגלי הקול הטבעי של האדם, ובלשונו (לקוטי שיחות חכ"א עמ' 496-7):

"אריכות לשוני בלקו"ש גרמה לעשות טפל תיאור אופן פעולת הטלפון (ורדיא) בעת שהטעם שאין יוצאין בזה שמיעת מגילה הוא כי נעשה שינוי עיקרי, ואין זה כ"א קול של (קרום של) מתכת, פלאסטיק וכיו"ב, שהמתכת מוציאה הקול ע"י שכח כוחו דהאדם משנה תוקף זרם העלעקטרי והזרם מניע את הקרום, והזרם אין איש יודע מהותו, אבל הכל מודים שאינו כלל ממהות האויר [שהאויר הוא מציאות הלכתית, נוגע לכופה על כלי על הנר בשבת, מ"א סו"ס רע"ז ושו"ע אדמוה"ז שם]. וכתבתי במכ' הנ"ל, בדברי המתירים עצמם נראה שאלו שתיארו לפניהם אופן פעולת הטילפון טעו בהתיאור, שאך עפי"ז מובן שלא נחתו כלל לדון בזה שזהו קול מתכות.

דרך אגב – נפק"מ גם בנוגע לשופר (לאלו המתירים שימושן לכבדי שמיעה) במכשירי שמיעה ביו"ט, דשני סוגים במכשירים אלו – המחזיקים את הקול ע"י זרם עלעקטרי (ובמילא, עפ"י הנ"ל) אינו יוצא, או רק באופן מכני שיוצא.

כל הנ"ל לא שייך (תמיד) לעניית אמן וכיו"ב  -  כי בכו"כ אופנים נוגע בזה רק כיוון הזמן ואל שמיעת קול הש"ץ, כדמוכח מביהכ"נ דאלכסנדריא של מצרים (סוכה נא, ב), וכמפורש בשו"ע או"ח סו"ס קכ"ד, ובארוכה בשו"ע אדה"ז שם...". עכלה"ק.

נקודת הדברים: הרבי אומר שאין להשוות בין הרמקול שעובד על גלי החשמל, לבין גלי הקול שעוברים באופן טבעי דרך האויר, ולאויר יש יחס בהלכה כאל מציאות, ולכן נחשב השומע כעונה משא"כ ברמקול.

ישנו היתר מסויים של הרב עובדיה יוסף בשמיעה דרך מיקרופון כאשר היה יכול לשמוע את בעל הקורא גם לולא המיקרופון, אך כבר דנו בכך כיצד מותר הדבר, וודאי מדברי הרבי שאין להסתמך על היתר זה.