הגמרא במסכת שבת מביאה שישנן 7 מזלות השולטים כל אחד בשעה אחרת ביום וחוזר חלילה המזלות הם: שצ"ם חנכ"ל, ראשי תיבות של : שבתאי, צדק, מאדים, חמה, נוגה, כוכב, לבנה.
סדר חזרת המזלות הינו קבוע, ועל כן בכל ליל שבת בין השעה 6 ל7 שולט מזל מאדים. ומחמת זה הובא בספר "תיקוני תשובה להאריז"ל" שיש לקדש לפני "השעה השביעית" מאחר ואז שולט מזל מאדים ויש בזה חשש סכנה, ובלשונו:
"ואחר התפלה לא יתעכבו הרבה בבית הכנסת מפני שמצוה להקדים לקדש היום וכל הזריז הרי זה משובח, וסודו מבואר למטה קודם שיבוא ממשלת סמא"ל וכוכב מאדים בתחילת ליל שבת כידוע".
גם המגן אברהם פוסק כן: "וכתוב בתקוני שבת שיקדש קודם לילה כי בתחלת ליל שבת הוא מזל מאדים ובסוף יום ו' הוא מזל צדק לכן יקדש בצדק".
מדבריהם מובן שלכתחילה עדיף לקדש לפני השעה השביעית, אך לא התייחסו מה הדין במקרה ולא הספיק לקדש לפני השעה השביעית, האם יש לו להמתין לאחריה?
ה"עולת שבת" למד בכוונת האריז"ל שאכן יש להמתין עד לאחר השעה השביעית ורק אז לקדש.
אך מדברי אדמוה"ז בשולחן ערוך נראה אחרת:
"ומצוה מן המובחר לקדש סמוך לתחלת כניסתו בכל מה שאפשר, ואף אם יצא מבית הכנסת מבעוד יום יש לו לקדש מיד, דכיון שהוסיף מחול על הקדש הרי זה אצלו כניסת השבת ויש לו לקדש מיד סמוך לכניסתו כו'.
יש נזהרים שלא לקדש בשעה ראשונה של הלילה (דהיינו שעה שביעית אחר חצות היום עיין סי' תכח) אלא או קודם הלילה או לאחר שעה תוך הלילה, לפי שבשעה הראשונה הוא מזל מאדים וסמא"ל מושל עליו. וכבר נתבאר שלכתחלה יש לו לקדש מיד בבואו מבית הכנסת מבעוד יום". עכ"ל.
כלומר, בתחילה מסביר אדמוה"ז את חשיבות עשיית הקידוש בסמיכות לכניסת השבת או לפחות מיד כשחוזר מבית הכנסת. לאחר מכן מביא את דעת האריז"ל (יש נזהרים), אך מ"מ מסיים שוב במה שהזכיר בתחילת הסעיף ש"יש לו לקדש מיד בבוא מבית הכנסת". ולכאורה, משמע שאם חזר מבית הכנסת תוך השעה השביעית, צריך לקדש מיד ולא להמתין.
ואכן כך ביאר הרבי מלובביץ' בדברי אדמוה"ז, במכתב שהתייחס למנהג בני ארץ ישראל לקדש אף בשעה השביעית וז"ל:
"מה שכתב שבארץ הקודש ת"ו אין נזהרים בזה, הנה אם הוא מנהג מקובל שם יש לומר הטעם שמלכתחילה לא קיבלוהו (והרי גם בשו"ע שם דייק בלשונו: "יש נזהרים כו' וכבר נת' שלכתחילה יש לו לקדש מיד כו'" – אף שלפעמים יהיה זה בשעה הנ"ל). והטעם להעדר קבלת מנהג זה (אפילו שאין זה מיד בבואו כו') – יש לומר משום דשומר מצוה לא ידע דבר רע (ראה שו"ע רבנו סי' תנה סעיפים טו-טז). עכ"ל.
הרבי מבאר שבני ארץ יקראל לא קיבלו מנהג זה היות "ושומר מצוה לא ידע דבר רע" לכן לא חששו לקדש בשעה השביעית, ומוסיף הרבי שגם אדמוה"ז מקבל סברא זו שלכן השתמש בלשון "יש נזהרים" (ולא כהלכה פסוקה לכולם) וגם סיום דבריו שיקדש מיד כשחוזר מבית הכנסת אף אם זה יוצר בשעה השביעית!
אמנם, ממכתבים אחרים של הרבי משמע שגם אם מסיבה כלשהי חזר לביתו בשעה השביעית ורוצה לקדש, כגון שהגיע אורח ואינו רוצה להטריחו להמתין, ענה הרבי שאין לקדש לכתחילה היות וההיתר לקדש הוא רק כאשר עוסק בדבר מצוה שאז "שומר מצוה לא ידע רע", ובמקרה של האורח אי"ז "שומר מצוה".
מחלוקת זו הסתעפה בשנים האחרונות עוד, יש שרצו לחדש שכל האיסור הוא רק כאשר מקדש על יין אדום (הדומה למזל מאדים) אך לא ביין לבן, וכמו כן מה הדין במצבים מסויימים בהם מוכרח לקדש בשעה השביעית האם יש להתיר. וההכרעה המקובלת בזה היא כדלהלן:
באם מדובר בדבר מצוה כגון: הזמין אורחים המתקרבים ליהדות, ואם יאחר את הסעודה יפסיד את ההזדמנות לקרבם לתומ"צ, או במקרה שיש חשש של שלום בית, או אפילו כשיודע שילדיו יישנו אם יאחר את סעודתו עד אחר השעה השביעית ומפסיד מצוות חינוך, וכל דוגמאות כיוצא בזה.
במקרים כאלו ודאי שמותר לו לקדש ו"שומר מצוה לא ידע דבר רע", ובאם יש ספק יתייעץ עם רב על אתר האם יכול להקדים.