חז"ל כבר מספרים לנו שכלב בן יפונה הלך לחברון להשתטח על קברי האבות, ובזכות תפילתו זו ניצל מעצת המרגלים.

המהרי"ל כותב, "דבית הקברות הוא מקום מנוחת הצדיקים ומתוך כך הוא מקום קדוש וטהור והתפילה נתקבלה יותר".

ב'קונטרס ההשתטחות' (לאדמו"ר האמצעי) מתאר את עניין ההשתטחות על קברי צדיקים: "כאשר אדם נכנס להיכל כבודו של צדיק, הרי הוא מתבטל ממציאותו, מצד גודל הבושה וההכנעה. כמו-כן, כשהולך ובא למקום מנוחת קודשו של הצדיק, ומצייר לעצמו את דמות פניו הקדוש והטהור – תיפול עליו אימתה ופחד, יותר מבחיים חיותו. שכן בחיים חיותו היה הצדיק בגדר גוף גשמי, ואילו עתה נפש הצדיק היא ברוחניותה, כמו שהיא. על-ידי ביטול גדול זה תוכל נפשו לידבק באיזה פרט מנפש הצדיק".

באותו קונטרס הוא מונה חמש דרגות בהשתטחות על קברי צדיקים. ובמדריגה הגבוהה הוא כותב כך: "שיכול לעלות שם נשמתו עד מקום נשמת הצדיק... ואז יכול להוריד נשמותיהן לגופם ולדבר עמם, והוא אתדבקות רוחא ברוחא ממש. ועל-ידי זה יכולים להשיג השגות גדולות ברזין דאורייתא ולייחד ייחודין עילאין... והמדרגה הזאת היא גבוהה יותר מגילוי אליהו ורוח הקודש".

בשיחה מיוחדת שנשא הרבי ביחס לציון חמיו, הרבי הריי"צ, אותו היה פוקד באופן תדיר, הסביר הרבי באריכות כי בתוך חוץ לארץ - ציוני הצדיקים הם מקום קדוש ובחינת "ארץ ישראל", להלן קטע מהדברים:

"בזמן הזה, שירדה מעלתה של ארץ ישראל מצד החורבן, הנה כאשר יהודי רוצה להתפלל להקב"ה תפלה שהיא בדוגמת התפלה בארץ ישראל בזמן הבית (במקום שלמעלה משליטת הע' שרים וכו'), תפלה באופן שעצם הנפש מתקשרת עם העצם דהקב"ה ללא ממוצעים, "יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך"– אזי המקום לתפלה כזו הוא על הציון של צדיק ונשיא הדור, שכן, מקום זה, לא זו בלבד שדינו כארץ ישראל, אלא יש בו המעלה דארץ ישראל כפי שהיא בזמן הבית".