קבלת עול מלכות שמים

כדי לענות על כך יש להקדים תחילה בקצרה, מהו תוכן העבודה של ראש השנה, הימים שלאחרי ראש השנה עד יום הכיפורים, ומתוך כך נוכל להגיע גם כאן לביאור – האם ניתן לעבוד את הקב"ה בקבלת עול – שלא מתוך כיווץ.

עבודת ראש השנה – היא קבלת עול. ועל דרך זה הוא בהמשך הימים שלאחרי ר"ה, גם הם מהווים חלק מאותה עבודת קבלת עול.

ולמרות שכבר קיבלנו עלינו עול מלכות שמיים בראש השנה, הנה הקבלת עול בראש השנה היא קבלת עול כללית.

והכוונה בקבלת עול, אינה שתישאר באופן מקיף, אלא שיומשך בפנימיות. לכן, אחרי הקבלת עול הכללית של ר"ה, צריכים להמשיך בעבודה של קבלת עול שבעשרת ימי תשובה. ובימים אלו להמשיך את הקבלת עול בפנימיות. קבלת עול פרטית בנוגע לכל פרט ופרט, במחשבה דיבור ומעשה.

וביאור הדברים בפשטות: בראש השנה קיבלנו על עצמנו עול מלכות שמיים, בכוונה אמיתית, אך לא הצלחנו עדיין להחדיר את הדברים לחיי היום יום שלנו. בכל פרט ופרט.

גם אחרי שהיהודי קיבל על עצמו עול מלכות שמיים, נשארו אצלו כמה וכמה פרטים בחיי היום יום, שלא הוארו עדיין מאותו אור ותנועה של קבלת עול אמיתית.

העבודה של היהודי בימים שאחרי ראש השנה, אחרי הקבלה הכללית והמקיפה, היא להחדיר את אותה תנועת קבלת עול לחיי היום יום שלו. שבכל פרט ופרט בחייו יהיה ניכר שהוא יהודי של 'קבלת עול', ומקיים את רצונו של הבורא בתכלית השלימות.

החידוש שדורשים מיהודי הוא, שאותה הקבלת עול תהיה מתוך שמחה. וכמו שכתוב "וגילו ברעדה" – זאת אומרת, שגם הביטול והקבלת עול – הרעדה – צריכים להיות מתוך שמחה – וגילו.

אך, בהתבוננות פשוטה במה דורשת הקבלת עול, ומה דורשת השמחה, נראה שהינם שני דברים נפרדים.

קבלת עול מלכות היא צריכה להיות בתכלית הביטול, עד כדי כך, שמובא, שמי שמחווה במחוג לפני המלך, עונשו חמור ביותר. אפי' תנועה הכי קלה על יד המלך, מביאה לעונש חמור. כי שעומדים לפני המלך, צריכים להיות בתכלית הביטול.

ואם מדובר בקבלת עול של כל השנה, על אחת כמה וכמה, שכן הוא בימי עשרת ימי תשובה, שעליהם נאמר "דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב" – שבזמן זה ישנו קירוב ה"מאור" אל ה"ניצוץ", שהקב"ה מתקרב לכל יהודי ויהודי, הנה ברור הדבר, שכאשר המאור נמצא בקירוב, זה פועל אצל האדם תכלית הביטול, ששולל כל תנועה שהיא.

ואילו התנועה של שמחה, היא תנועה של התפשטות והתרחבות, שמורגשת מציאות האדם, ואם כן – כיצד מתיישבים הדברים יחד – כיצד יכולים להיות בתנועה של ביטול וקבלת עול, מתוך שמחה והתרחבות?

ומבאר הרבי באחת השיחות, שהעניין המובא לעיל, שהעמידה לפני המלך היא שוללת אפי' "מחוה במחוג קמי מלכא" – אפי' תנועה הכי קלה, זה רק בנוגע למלך בשר ודם.

מה שאין כן בנוגע למלך מלכי המלכים הקב"ה, הוא נותן את האפשרות שהעמידה לפניו במעמד ומצב דקירוב המאור אל הניצוץ, תוכל להיות מתוך שמחה.

ובלשון נוסח תפלת היום: "אם כבנים אם כעבדים", כלומר, ניתנת לנו הברירה לבחור איזו דרך שאנו רוצים, מה שטוב ועדיף עבורנו. ובמילא, גם אם מצד הרגש ד"עבדים" צ"ל תכלית הביטול ששולל אפילו "מחוה במחוג", הרי, מצד הרגש ד"בנים" יכולים אנו לבקש ומבקשים אנו כל הענינים (לא רק משהו), גם הענינים הכי נעלים, כולל גם - בנדו"ד - שהקבלת-עול תהי' מתוך שמחה.

והמעלות שהעבודה נעשית מתוך שמחה, הנה לכל לראש, ישנה מעלה בעבודת השמחה מצד עצמה, כי היא עבודה גדולה בפני עצמה, שבכך נעשים כל הענינים בזריזות, בחיות, ובאופן נעלה ושלם יותר.

ועניין נוסף בזה, שכאשר הקבלת עול היא מתוך שמחה, אזי ישנה פתיחת שכל לבקש מהקב"ה, שיוותר לו גם אם הוא נכשל בהנהגה בלתי רצויה, של היפך הקבלת עול, ה"י.

אמנם, לאידך גיסא - אין להסתפק בשמחה כשלעצמה, אלא צריך להיות גם קבלת-עול, "גילו ברעדה" (כשם שאין להסתפק בקבלת-עול כשלעצמה, אלא צריך להיות גם שמחה, "גילו ברעדה").

ויהי רצון, שעל ידי שנפעל את הקבלת עול כמו שצריך להיות, מתוך תנועה אמיתית של התקשרות והתחברות, מתוך שמחה ובפנימיות, נפעל את גילוי מלכותו של הקב"ה בעולם, כפי שאנו מבקשים בתפילת ר"ה – מלוך על העולם כולו בכבודך, ותיכף ומיד ממש.