תשובה: בשולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילין סימן מ סעיף ב נפסק, שבית שיש בו תפילין, אסור לשמש בו מיטתו עד שיוציאם או שיניחם בכלי תוך כלי. והוא שאין השני מיוחד להם, שאם הוא מיוחד אפילו מאה חשובים כאחד. והוסיף הרמ"א, שאם שניהם אינן מיוחדים להם, או שהפנימי אינו מיוחד להם והחיצון מיוחד להם, מותר.

ומה שכתוב 'והוא שאין השני מיוחד', הכוונה להדגיש שאף שהראשון מיוחד כגון תיק של תפילין, אם אין השני מיוחד נחשב ככלי בתוך כלי. ומה שכתוב 'ואם שניהם אינם מיוחדים להם', כוונתו לומר שאף ששניהם אינן מיוחדים אין אנו אומרים שנחשבים כאחד (עטרת צבי).

כמו כן מה שכתוב 'והוא שאין השני מיוחד' לא בא לומר שדוקא צריך להיות השני אינו מיוחד, אלא הוא הדין אם הפנימי אינו מיוחד גם כן מותר, אלא בא לומר ולהוציא, שאפילו עשרה מיוחדים נחשבים כאחד.

והנה אין זה דוקא תפילין, אלא גם בשאר דברי קודש, כמבואר במשנה ברורה אות ד', שהוא הדין לחומשים או סדורי תפילות או שאר ספרים בין בכתיבה או בדפוס הכל יש בהם קדושה וצריך כלי תוך כלי, ואפילו אם הן כתב שאינו כתיבת ספרי תורה ומזוזות והוא רק כתב אשורי. וכריכת הספר אינה נחשבת לכיסוי שהרי היא מגוף הספר וצריך עוד שני כיסויים. וראה ביורה דעה בסימן רעא בטורי זהב סימן קטן ח שכתב, שכל המיקל בקדושת ספרים הנדפסים עתיד ליתן את הדין כי דפוס נחשב כמו כתיבה. אך בתשובת חוות יאיר נוטה להקל בזה בשעת הדחק כשאין לו במה לכסות.

ומה שאסור לעשות על יד התפילין, אינו רק לשמש מיטתו, אלא הוא הדין שאסור לו לעשות צרכיו, אלא אם כן יוציאם לחדר אחר, או שמפסיק בפניהם במחיצה גבוה עשרה טפחים.

וגדר ההיתר ב'כלי תוך כלי' ביאר שם שהוא לאו דוקא כלים, אלא הוא הדין כל שני כיסויים, ואם פירש טלית או שאר כיסוי על הכיס של תפילין, אף על פי שהכיסוי אין מכסה רק למעלה ומן הצדדים ולא למטה אף על פי כן מותר. ואותן המניחים כיס התפילין והטלית לתוך כיס אחד גדול הרי גם הכיס הגדול נקרא כלי המיוחד שלהן וצריך עוד כסוי על גבן אם לא שמכסה בטלית על התפילין בתוך הכיס שאז מותר, שהטלית אינו כליין, והוא הדין אם כיס התפילין מחובר למעלה על הכיס הגדול הרי צד הב' של כיס הגדול אין נקרא כליין ומועיל להן אם הפכן.

עוד הביא מה שכתב המגן אברהם, שהוא הדין במזוזה הקבועה לפנים בחדר צריך כלי בתוך כלי דהיינו שיכסה אותה בב' כסויים ואחד מהם יהיה על כל פנים אינו מיוחד לה. ואם על המזוזה יש כסוי זכוכית אף שהמזוזה נראית מתוכה אף על פי כן נחשבת כסוי אחד ודי בפריסת סודר על המזוזה שהרי עתה לא נראית. אבל לדברי הכל לא מועיל אם יכסה אותה עוד בזכוכית מלמעלה אף על פי שמכוסה בשני כסויים, שהרי המזוזה נראית מתוכן.

וכתב בחכמת אדם שנראה לומר, שבין במזוזה או שאר ספרים אם עשה מתחלה שני כלים שיחשב אחד לכלי בתוך כלי, כגון שכרך המזוזה בנייר ואחר כך הניחה בתיק שלה מותר, כיון שבתחילה כיון לכך.

אמנם ישנו צד להיתר המובא בשולחן ערוך אדה"ז פסקי הסידור הלכות תפילין, שכתב לגבי המהלך במבואות המטונפות או במבואות שיש שם חזירים ותפילין בראשו כגון ההולך מביתו לבית הכנסת כשהוא לבוש בתפילין או שמתפלל בדרך בהליכתו או בנסיעתו בין כפרים שיש שם חזירים ואין העגלה גבוה עשרה טפחים כגון עגלות של חורף צריך לכסות התפילין שלא יראו החוצה מגולים.

וכן לענין התפלה שצריך להפסיק בתפלתו שלא להוציא דבור מפיו כשרואה חזירים מלפניו כמלא עיניו וצדדים שלפניו כלפניו דמי ואפילו אם מעצים עיניו אינו מועיל אם אין העגלה גבוה עשרה טפחים ואין מכסה על העגלה אבל אם יש מכסה אפילו פתוח מלפניו יכול להפוך פניו לצד המכסה והוא הדין אם צואה בבית לענין תפלה ותפילין וכן הדין לענין שאר ספרים שאם יש צואה בבית אסור להניח הספרים מגולים אלא אם כן מונחים על שלחן או דף שגבוה עשרה טפחים מן הקרקע אבל בפחות מעשרה טפחים צריך לכסותם.

העולה מן האמור: שמזוזה הנמצאת במקום שרגילים להחליף שם לקטנים את צרכיהם, רצוי שתהיה המזוזה בתוך בית מזוזה שאינו שקוף (בנוסף לכיסוי ניילון העוטף אותו מבפנים). אמנם ניתן להקל גם בבית מזוזה שקוף, כאשר המזוזה נמצאת בגובה שלמעלה מעשרה טפחים (81 סנטימטר) מהקרקע.