Ask The Rabbi

נושא:

צליית דגים ברשת

האם אפשר לצלות דגים על 'רשת צלייה' (של 'מנגל'), שלפני תקופה צלו עליו בשרים על האש, ולא ניקו לאחר מכן את הרשת, ויש עליו שיירי שומן חרוך ודבוק?

אכילת דגים עם בשר אסורה ואף בישול או צלייתם יחד אסורה, הסיבה לאיסור היא משום סכנה, כלומר סכנת צרעת. כפי שיש מספר הלכות ומנהגים לא לעשות דברים מסויימים מחמת הסכנה (כגון לא לשתות ממים שהיו גלויים במהלך הלילה משום סכנה וכו' ועוד).
המקור הראשון לאיסור מופיע בגמרא מסכת פסחים: "ההיא ביניתא דאיטווא בהדי בישרא – אסרה רבא מפרזיקיא למיכליה בכותחא. מר בר רב אשי אמר: אפילו במילחא נמי אסורה, משום דקשיא לריחא ולדבר אחר".
תרגום: ביניתא (סוג דג) שנצלה יחד עם בשר אסרה רבא לאוכלה בכותח (מאכל חלבי), מר בר רב אשי (שם אמורא) אסרה אף לאוכלם במלח, היות "וקשה לריח ולדבר אחר".
מפרשי התלמוד ביארו שהכוונה ב"דבר אחר" היינו לצרעת, כלומר שאכילת בשר ודג שניצלו יחדיו מהווה סכנה לחלות בצרעת.
בתקופת הגמרא האיסור היה קים רק על בשר ודג שניצלו או התבשלו יחדיו, בתקופה מאוחרת יותר (תקופת הראשונים) האיסור הורחב אף לאכילת דג ובשר יחד אף שלא התבשלו יחדיו.
יתירה מזו, ישנן עוד זהירויות שנוספו כגון נטילת ידיים בין אכילת הדג לבשר, ועוד.
מעניין לציין שהרמב"ם כלל לא הביא איסור זה בספרו היד החזקה. ונאמרו על כך מספר סיבות, כגון: סכנת הצרעת כבר לא תקפה כיום מכיון ש"נשתנו הטבעיים" כלומר, טבע האדם השתנה במרוצת הדורות ועל כן סובר הרמב"ם שאין חשש כזה. ועוד.
מאידך, שאר הפוסקים כתבו שחשש זה קיים גם בימינו, והאיסור בתוקפו עומד. ועל כן כיום כולם נזהרים בכך, כולל יהדות תימן (אף שנוהגת בד"כ כדעת הרמב"ם, באיסור זה נוהגים להחמיר). וכמובן שאין להקל בכך כלל.
מכאן ברור שאין לצלות דגים ברשת זו כל עוד לא ניקו את השומן היטב, הדרך הקלה לעשות זאת היא באמצעות הבערת האש והנחת הרשת עליה למשך זמן עד שיראה בבירור שכל השומן נשרף ולא נותר ממנו משהו ממשי על הרשת. ואזי יהיה מותר לצלות עליו דגים.
ונסביר: בדיני בישול בשר בחלב ישנה מחלוקת בהלכה (שמקורה בגמרא שציינו לעיל) בין מרן הבית יוסף לרמ"א:
הבית יוסף: "דגים שנתבשלו או שנצלו בקדירה של בשר רחוצה יפה, שאין שום שומן דבוק בה, מותר לאכלם בכותח, משום דהוי נותן טעם בר נותן טעם דהיתרא. ואם לא היתה רחוצה יפה, אם יש בממש שעל פי הקדירה יותר מאחד בששים בדגים, אסור לאכלם בכותח".
הרמ"א: "ויש מחמירין בצלייה ובישול לאסור נותן טעם בר נותן טעם".
הסברת הדברים: המחלוקת היא לגבי דגים שנתבשלו בקערה בשרית ומעוניין כעת לאוכלם בחלב, לפי מרן הבית יוסף, הדין הוא שאם הקערה נקיה לגמרי מורת לאוכלם בחלב אך אם נותרו בה שאריות שומן וכדומה אסור לאכול את הדגים בחלב (אא"כ יש בהם כמות של פי 60 מהחלב).
אך לפי הרמ"א אסור תמיד לאכול דג שנצלה או בושל בכלי בשרי יחד עם חלב, היות ומחמירים שגם טעם הבשר שנפלט מן הקערה לדגים אסור באכילה עם חלב.
ממשיך הרמ"א שבמקרה וכבר בישל את הדגים בקערה בשרית שלא השתמשו בה במהלך 24 השעות האחרונות (בלשון ההלכה "אינה בת יומה"), ניתן לאוכלם יחד עם חלב, בתנאי שלא מעורב דבר חריף בבישול הדגים. וזה כמובן בתנאי שאין בכלי שום ממשות של שומן וכדומה, אלא המדובר אודות קערה נקיה לגמרי.
עד כאן המדובר הוא לדבי דיני בשר בחלב, ומתוך זה עולה לנו המסקנה שבשביל להשתמש לכתחילה בקערה בשרית ואשר הדבר המתבשל בה לא ייחשב כבושל עם בשר, יש לוודא שהקערה נקיה ואין בה שאריות שומן או בשר. כי באם לא נחשב הדבר כבישול עם בשר לכל דבר וענין.
ועל כן בנידון שלפנינו, בו השומן ניכר מול עינינו, אסור לצלות במצלה (מנגל) זה דגים לפני שינקה היטב את השומן שהצטבר שם, וכפי שציינו לעיל הדרך הקלה והפרקטית לכך היא באמצעות הנחת הרשת על גבי הגחלים או האש למשך זמן עד שבליבונה יישרף כל השומן.
לחלופין כמובן אפשרי גם לנקותה היטב גם ללא שריפת השומן באש.
לסיום כדאי להזכיר את המובא בפוסקים אשר באכילת בשר ודג יש להקדים ראשית את הקל לעיכול הלא הוא הדג ורק לאחריו הבשר, וכן להפסיק ביניהם באכילת דבר מה ושתיה (בלשון ההלכה "קינוח הפה"), ע"מ לא להיכנס ח"ו לסכנה.




מקורות

שדי חמד מערכת אבילות סימן ק"ח.


שם פאת השדה מערכת אבילות סימן ו'.


זוהר פ' וישלח דף קס"ח עמ' א'.


שו"ת מנחת אלעזר ח"ג סימן ס"ד.


יסוד יוסף סוף פ"ב.


קב הישר פ"ב בסופו.


דרכי נועם שו"ת ח"א סימן י"ח.


נטעי גבריאל הלכות אבילות ח"ב פרק צ"א.


אגרות קודש ח"ו עמ' שמח.


שו"ע יו"ד סימן שע"א ס"ה.