כדי להבין את המענה לשאלתך, יש לנו להביא בתחילה את החיוב המובא בשו"ע בנוגע לקריאה בתורה בשמחת תורה, ובנוגע למנהגים המיוחדים הנוהגים בשמחת תורה, ולאחרי זה נוכל לבאר מהו הדין לגבי עלייה בספר תורה, של כמה אנשים יחד.
ומבאר בשו"ע, שבמקום שעושין שני ימים טובים, ליל תשיעי מקדשים ואומרים זמן ולמחר מוציאין ג' ספרים וקורין באחד: וזאת הברכה עד סוף התורה, ובשני: בראשית עד אשר ברא אלהים לעשות, ובשלישי קורא המפטיר כמו אתמול ומפטיר: ויהי אחרי מות משה.
ומגיע על זה הרמ"א, ומבאר כיצד קוראים ליום השני וקורין יום טוב האחרון שמחת תורה, לפי ששמחין ועושין בו סעודת משתה לגמרה של תורה; ונוהגין שהמסיים התורה והמתחיל בראשית נודרים נדבות וקוראים לאחרים לעשות משתה (טור).
ועוד נהגו במדינות אלו להוציא בשמחת תורה ערבית ושחרית כל ספרי תורה שבהיכל ואומרים זמירות ותשבחות, וכל מקום לפי מנהגו. ועוד נהגו להקיף עם ספרי התורה הבימה שבבית הכנסת, כמו שמקיפים עם הלולב, והכל משום שמחה.
והפרט שנוגע ביותר לנידון שאלתך, הוא מה שכותב בשו"ע - ונהגו עוד להרבות הקרואים לספר תורה, וקורים פרשה אחת הרבה פעמים ואין איסור בדבר (מנהגים ורי"ב סימן פ"ד). עוד נהגו לקרות כל הנערים לספר תורה, וקורים להם פרשת המלאך הגואל וגו';
ובלילה קורים בספר תורה הנדרים שבתורה, וכל מקום לפי מנהגו. עוד נהגו לסיים התורה אף על קטן העולה, אף על גב די"א דדוקא תלמיד חכם צריך לסיים (מרדכי הגהות קטנות), בזמן הזה שהחזן קורא אין לחוש (ד"ע). במקום שאין להם רק שני ספרי תורה, קורין בראשונה: וזאת הברכה, ובשנייה: בראשית, וחוזרים ולוקחים הראשונה לעניינו של יום; וכן עושין כל מקום דבעינן ג' ספרי תורה ואין להם רק שתים.
ובמשנה ברורה מבאר את הטעם שמותר להרבות את הקרואים - משום כבוד התורה ועוד כדי שיזכו כולם בשמחת התורה. ונוהגין לקרות שנים בפ"א או כהן עם כל הכהנים ולוי עם כל הלוים ויש מפקפקין ע"ז וא"ר מיישב המנהג.
ומביא פתרון לדעתו, שמ"מ נכון הדבר לכתחלה שאחד יברך והשאר יכונו לצאת בברכתו או שאחד יברך לפניה ויוציא חבירו ואחד יברך לאחריה ויוציא חבירו וה"ה כשקורין גדול עם כל הנערים הגדול יברך והנערים ישמעו ויצאו בברכתו כתב הח"א נכון הדבר שיבחרו עשרה אנשים שישמעו בברכת התורה ויענו אמן כי נוהגים קלות גדול שאין עשרה ששומעים בקריאת התורה.
ובנוגע לכללות הדין – האם מותר להעלות בספר תורה כמה אנשים, הנה נביא את המבואר בס' אליה רבה, ששם מביא את מה שכתב מג"א איתא בירושלמי פ"ה דברכות [ה"ג] לא יהיו ב' בני אדם קורים בתורה, א"ר זעירא מפני הברכה, משמע דאסור לשנים לברך, וצ"ע שעושין כן בשמחת תורה ע"כ. ותמהני דעיינתי בירושלמי שם דפריך עלה ולא יהיו שנים מתרגמין אית לך למימר מפני הברכה, אלא משום שאין שני קולות נכנסים לתוך אוזן אחת ע"כ. הרי להדיא דאזדא לה טעמא דברכה ומסיק משום תרי קלי, וכן פירש רש"י להדיא במגילה דף כ"א [ע"ב ד"ה ובלבד], וא"כ לדידן דחזן קורא שפיר נהגו לקרות שנים. ועוד בשמחת תורה חביבה תורה ויהבי דעתייהו לשמוע כמו מגילה והלל.
ועל דרך זה, כתוב בס' ברכי יוסף, שכתב הרב מגן אברהם בירושלמי פ"ה דברכות (ה"ג) לא יהיו שנים קורין בתורה, א"ר זירא מפני הברכה. משמע דאסור לשניהם לברך. וצ"ע שעושין כן בשמחת תורה, עכ"ל. וכתב עליו הרב אליה רבה (אות יב), ותמהני, דפריך עלה בירושלמי ולא יהיו שנים מתרגמין, אית לך למימר מפני הברכה, אלא מפני שאין שני קולות נכנסים לתוך אזן אחת. הרי להדיא דאזדא לה טעמא דברכה, ומסיק משום תרי קלי. וכן פירש"י במגילה דף כ"א. וא"כ לדידן דחזן קורא, שפיר נהגו לקרות שנים. ועוד בשמחת תורה, תורה חביבה, ויהבי דעתייהו לשמוע, כמגילה והלל.
ולפי כל הדיון הנ"ל יוצא, שלמרות שישנה הקפדה שלא לעשות כן בשאר קריאות התורה שבמשך השנה, מ"מ בשמחת תורה נהוג להקל בכמה וכמה פרטים מעין אלו בקריאת התורה, (טלטולה ממקום למקום, וכיוצ"ב). ולכן יכולים להקל לעלות כמה יחד, וכן הוא המנהג בפועל, בבית הכנסת של רבינו – 770, שמעלים אלפי אנשים יחד באותה העלייה, ביום שמחת תורה, ומברך כל אחד את הברכות, אפי' ממקומו הוא בבית הכנסת.