האם מותר לפתוח בשבת חוט של ברזל המלופף על גבי אריזות שונות.
האם מותר לפתוח בשבת חוט של ברזל המלופף על גבי אריזות שונות.
ראה בשולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שיז סעיף ז: מטלטלין חבל של גרדי, (פי' אורג), לקשרו באבוס ובפרה, ולא חיישינן שמא יתיר ראש האחד ויניח ראש השני קיים, אבל חבל דעלמא לא; וה"מ לקשרו באבוס ופרה; אבל אם היה קשור באבוס ורוצה לקשרו בפרה, או אם היה קשור בפרה ורוצה לקשרו באבוס, מותר בכל חבל.
ובשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן שיז סעיף יא: הפותל חבלים מכל מין שיהיה חייב משום קושר ושיעורו להתחייב מן התורה כדי שיעמוד החבל בפתילתו בלא קשירה בסופו שנמצאת מלאכתו מתקיימת אבל מדברי סופרים אסור בכל שהוא וכן המפריד הפתיל חייב משום מתיר ושיעורו כשיעור הפותל והוא שלא יתכוין לקלקל שכל המקלקלים פטורין מן התורה אבל אסור מדברי סופרים:
ובשו"ת אור לציון חלק ב פרק כט – דיני קושר ומתיר בשבת אות ב: שאלה. האם מותר לקשור או להתיר שקית ניילון על ידי קשר שקושר בראש השקית, וכן האם מותר ללפף או לפתוח ליפוף של חוט ברזל או סרט פלסטי בראש השקית בשבת.
תשובה. מותר לקשור קשר בראש שקית ניילון באופן שקושר את גוף השקית בראשה ללא חוט, אם בדעתו לפתוח את הקשר תוך זמן קצר, וכן מותר להתיר שקית זו. ומותר ללפף חוט ברזל או סרט פלסטי בראש השקית בשבת.
ובשו"ת שבט הלוי חלק ח סימן נה: יקרתו והקונטרס קבלתי, ואשר שאל בענין שמצוי היום שיש חוט של ברזל מצופה פלסטיק וכיו"ב ומסבבים זה סביבת שקיות ניילון ולחם וכיו"ב, ולבסוף הסבוב כדי שיחזיק מסבבים שתי הקצוות זא"ז, ונסתפק כבודו לענין שבת מה דינו, ופרס את השמלה בטוטו"ד בשיטת הרמב"ם ושו"ע, וכדי לקצר כדרכי ולכתוב רק בדברים שרשים אסדר בקצרה וממילא רווח ההלכה.
הנה ידועים דברי הרמב"ם פ"י ה"ח מהל' שבת שכ' דהפותל חבלים מן ההוצין ומן החלף או מחוטי צמר או מחוטי פשתן וכו' דה"ז תולדת קושר וחייב מה"ת, וכיו"ב המתיר אם אינו מקלקל, והמג"א סוס"י שי"ז סתם ההלכה כהרמב"ם.
ותרי תמיה בשיטת הרמב"ם הנ"ל חדא דבירושלמי פ"ז ה"ב משבת מאן דעביד חבלין, ומאן דעביד משזר חייב משום טווה, הרי דירושלמי לית לי' משום קשר אלא טווה, איברא באור זרוע הל' שבת מלאכת טווה כ' דאין הלכה כהאי ירושלמי מש"ס סו"פ המצניע בענין גודלת ופוקסת, וכבר תמהתי ע"ז בשבט הלוי ח"א סי' ק"א דאין נדון הש"ס דגודלת היינו קולעת דומה במהות המלאכה לשוזר ועשית חבלים, וא"כ אין הוכחה משם, ומה שכ' בס' אור שמח בטעם שלא קאמר הש"ס דידן בהמצניע שם משום קושר, במחכ"ת אין דבריו נראין, ולדידי פשוט דקליעת שער אדם אינו דומה במהות לעשית חבלים משער שכ' הרמב"ם, וגם אם הוא דומה צ"ע אם אפשר לדמות פעולת גודלת ואיכות מלאכת קושר, ועיין היטב מש"כ בזה בשבט הלוי שם.
ותמיה השני' מדין המבואר או"ח סי' שי"ד ס"ח והיא ברייתא שבת קמ"ו ע"א חותלות של תמרים וכו' דמתיר וסותר קליעת החבל וזה היפך מש"כ רמב"ם ומג"א הנ"ל דסותר קליעה בגדר מלאכת מתיר, והגרעק"א סי' שי"ד שם הניח זה בצ"ע, וכן עמד בקושיא הגאון רמ"ב במגן אבות מלאכת מתיר, וכ"כ בפשיטות דאלו ב' הלכות לא יתקיימו יחדיו בתשובת אבני נזר או"ח סי' קפ"ב, ומש"כ במ"ב סי' שי"ד בבה"ל דהרמב"ם יפרש מפקיע לשון חותך וקורע כהאי דשבת כ"א מהן היו מפקיעין, ודלא כרש"י שמפ' סותר הקליעה, אמת שכן משמעות פי' הר"ח בביצה ל"א, אבל לא הועיל המ"ב בזה אלא לישב דברי הרמב"ם שלא יקשה לו מברייתא הנ"ל שבת קמ"ו, אבל דברי מג"א שהעתיק דעת הרמב"ם להלכה עדין אינם מיושבים, והנה לפי כל הני גדולים שאין מנוס מסתירה בהלכה דין זה של סתירת חבל שיהי' נדון משום מתיר וקושר אינו אלא ספיקא דדינא וכל היותר ספק איסור תורה אפילו אם אינו דרך קלקול, ובחזון איש שבת נ"א – י"ג סלל דרך לעצמו, דכיון דהפקעת חבל הוא דרך קלקול בהאי דסי' שי"ד, ועכ"פ איסור תורה אין בו, וכמש"כ הרמב"ם, ונהי דאיסור מיהא איכא מכ"מ הותר לצורך הוצאות אוכל כשובר חבית וכו' יעש"ה.
ולפי כל המתבאר למעלה הי' לנו לחשוש בנדון שאלתו דמידי ספק איסור חמור עכ"פ לא יצאנו, איברא דיש לצדד צד קולא מכמה טעמים חדא דהא דמבואר בש"ס שבת קי"ב ע"א ונפסק להלכה סי' שי"ז דשלשה קשרים יש, וקשר שהוא עשוי לזמן קצר ואינו לעולם אין בו אלא איסור דרבנן, י"ל דזה לא נגזר אלא בקשר רגיל ממש, שהוא דבר ההוה ושכיח ממש, אבל עדין אינו מבואר בשום מקום דגזרו איסור דרבנן באינו לקיימא לעולם גם בהאי תולדה דרמב"ם דפותל חבלים ומתיר פתילתו, וא"כ דבנ"ד אין בו אלא קושר ועושה חבל לזמן קצוב דגם בקשר רגיל עצמו אינו אלא דרבנן, י"ל דבנ"ד גם איסור דרבנן ליכא.
ואפילו לא ניחות לזה ונקבע דגם בהאי פותל חבלים של הרמב"ם קיימים הג' גדרים של מלאכת קושר דהיינו חייב, פטור ואסור, ומותר לכתחלה, וא"כ נהי דלא נעשה סגירת החוט הזה רק לזמן, באופן דאין בו איסור תורה, אבל מכ"מ נשאר בו איסור דרבנן, מ"מ י"ל דלפמש"כ למעלה דלפי הנראה דעתם של גאוני הדורות דאין בזה אלא ספיקא דרבוותא דפשטות שיטת רש"י והטור ושו"ע דלא כוותי' כמש"כ הגרע"א והמ"ב וכמה גאונים שזכרתי למעלה, א"כ י"ל ברווח דנהי דלענין סרך איסור תורה אם הי' זה חבור לעולם אנו מחמירים בדאורייתא, אבל בנ"ד דלא הוי רק לכל היותר קשר דרבנן, וכיון דגם בזה פליגי רבותינו א"כ הו"ל ספק דרבנן להקל.
ועוד סברא שלישית להקל בנ"ד, דכל הדמיון של נ"ד לנדון הרמב"ם אינו מוכרח כלל, די"ל דשאני התם שצורת בנין החבל נעשה ע"י פתילת וחביקת שני חלקי החבל והתקשרות זה נותן לו איכות הדמיון לקושר וסתירתו למתיר, משא"כ כאן שכל עיקר החבל נעשה לסבב את החבילה וכיו"ב רק כדי שיחזיק מעמד מסבבים שני ראשי החבל ע"מ לפתוח ולסגור, ואינו דרך קשירה כלל רק דרך סיבוב בצורה שאפשר לפתחו בנקל מי יימר דזה גדר קושר דיותר נראה כמו פותחת בעלמא דמותר לסגרו ולפתחו.
לכן אומר בטח דאעפ"י שאיני סומך על אחד מן הצדדים להקל כ"א בצירוף כולם, וגם אומר דמי שמחמיר בזה אינו מן התמוהים מכ"מ אין לפענ"ד מקום להרעיש על המקילים ויש ללמד זכות על ישראל, ראיתי בהבטה קלה גם קונטרסו בדיני קשירה ודבריו נעמו.