במהות הענין של שבע מצוות בני נח ישנם שיחות רבות מהרבי מה"מ, שבהם ביאר הרבי בארוכה את הסיבה לכך ש"מבצע" זה "התחדש" דווקא בדורנו, וכן את מהותה וסיבתה של המצוה, ולהלן יובאו חלק מן המקורות.

יסוד הכל הוא בדברי הרמב"ם (הל' מלכים פ"ח ה"י):

"משה רבינו לא הנחיל את התורה והמצוות אלא לישראל, שנאמר מורשה קהילת יעקב, ולכל הרוצה להתגייר משאר האומות, שנאמר ככם כגר, אבל מי שלא רצה אין כופין אותו לקבל תורה ומצוות,

וכן צווה משה רבינו לכוף את כל באי העולם לקבל מצוות שנצטוו בני נח, וכל מי שלא יקבל ייהרג". ובהמשך כותב "והוא שיקבל אותן.. מפני שציווה בהן הקב"ה בתורה".

בשיחות מסביר הרבי[1], שהטעם לחובתם של ישראל "לכוף את כל באי עולם" נובע מעצם העבודה שבני נח צריכים לקבל ולקיים את שבע המצוות שלהם "מפני שציוה בהן הקב"ה בתורה" - כי הקשר שבין בני נח לבין התורה הוא רק באמצעות ישראל, אשר להם ניתנה התורה.

הנחלת שבע המצוות לבני נח, היא בעצם כחלק מתכליתו ומטרתו של מתן תורה בעולם. כי הנקודה של מתן תורה היא להנחיל את מלכותו של הקב"ה בכל העולם כולו;

תכלית מתן תורה לישראל איננה רק שישראל יקבלו על עצמם עול מלכות שמים ועול מצות, אלא להביא לידי "והיה ה' למלך על כל הארץ" שמלכות ה' תורגש בכל העולם כולו. ומכיון שמלכות ה' ומצוותיו הפכו לנחלת ישראל, שענינים אלו נעשו שייכים לישראל, לכן יש להם הכח והציווי להשליט את מלכות ה' לכל באי עולם.

ולכן ישנה חובה "לכוף כל באי עולם" כי הכפייה צריכה להביא לידי כך ש"כל באי העולם" יקבלו את מלכות ה', עם כל משמעותה ופרטיה, וקבלת גזירותיה "לקבל מצוות..".

ועוד מסביר הרבי, שלמרות שהענין של גר תושב אינו חלק בתקופתנו, הרי הציווי "לכוף.." חל גם בזמן הזה והוא חלק והמשך של מתן תורה.

אע"פ שאופן הכפייה אינו כזמן שיד ישראל תקיפה, ולכן אי אפשר לכפות ממש, ובודאי לא באופן ש"כל מי שלא יקבל ייהרג", אך אין הדבר פוטר מהחובה לכוף בכל דרך אפשרית "בכפיית דברים, להמשיך לבם אל רצון קונם וחפץ צורם". ומובן, שכל מי שיש לו האפשרות לפעול בכך, חייב להשתדל ולהשפיע.

 

את הסיבה לכך שעניין זה לא מוזכר בשולחן ערוך, ואין אנו מוצאים דיונים בענין בספרי השו"תים, מסביר הרבי בסיבה מאוד פשוטה והגיונית, שמתוכה מובן בצורה הכי פשוטה ובהירה מדוע לא עסקו בזה (לפחות בעיסוק שהיה לו תיעוד) בדורות הקודמים –

בעבר, גם במקומות שבהם לא היה הגיור אסור לפי חוקי הממשלה, נמנעו מלעשות פעולות העשויות להתפרש כעידוד או סיוע להתגייר. ולכן ההשתדלות בענין אפי' של יהודי יחיד היתה כרוכה בסכנה שעלולים להחשיב זאת כהתערבות באמונתם וכו' וכו'. ובדרך כלל היו חייבים להיזהר מכך מפני פיקוח נפש. ובמקרים היוצאים מן הכלל שבהם נעשה הדבר, היה זה בזהירות המתאימה, וללא פרסום. ולכן אין מוזכר ענין זה בשו"ע ובנושאי כליו, כי בתקופת אלו היה זה בגדר פיקוח נפש.

ומובן, שכאשר חשש זה אינו קיים כלל, כבמדינותינו, קיים הציווי "לכוף".

מלבד התועלת לישראל בזה שהם מקבלים על עצמם מצד החובה שמוטלת עליהם מציוויו של משה, ישנה תועלת גם לישראל,

וכך הם תוכן הדברים בשיחת הרבי -

כל ישראל נתונים תחת הרושם המבהיל של המאורעות האיומים ר"ל אשר התרחשו לפני כארבעים שנה. שאז ראו בבירור שבמקום שהיו חסידי אומות העולם הם הצילו נפשות רבות של יהודים.

ומדגיש ומבהיר הרבי -

ודאי של תקום פעמיים צרה, אך בכל אופן יש בזה תועלת גם ליהודים בדברים מסוימים. כמו שאם יחשוב הנכרי אם להזיק ליהודי או לא, הרי אם יהי חדור בהכרה שעין רואה ואוזן שומעת וכו' ומחובתו לקיים שבע המצוות, תהיה לכך השפעה ברוכה גם על יחסו ליהודים. ועצם ההשתדלות בדבר מעוררת אצל הגויים כבוד והערצה לישראל, ומתרומם גאון יעקב.

ונסיים בציטוט מאגרת של הרבי לשז"ר, ששם מציין הרבי, ששבע המצוות כפי שהם בתורת החסידות הם בצורה חזקה הרבה יותר, וז"ל:

"ויהי רצון אשר גם זה ישמש צנור להשפעה על מבקריו להחדיר בהם "מהרוח אשר עליך" זו תורת החסידות, אשר ישנו בה השייך לא רק לבני ישראל אלא גם לאומות העולם, שהרי גם שבע מצוות בני נח מפורשים ומוארים בתורת החסידות באור חדש טמיר בהיר וזריק שביבין לכל סטר."