בגמרא כבר נאמר, שמניחים את החנוכייה "על פתח ביתו מבחוץ", והוא כדי לעשות "פרסומי ניסא". היינו לפרסם את הנס.
אך ברמת הפירסום, ובאופן הפירסום היה שינויים גדולים בדורות הכי אחרונים.
מסופר, שבזמנו של הרבי הרש"ב, היה עורך הרבי הרש"ב הדלקת נרות, והוא היה נזהר ונשמר שלא יהיה מישהו שלא מבני הבית בזמן ההדלקה. ואם קרה ונכח מישהו שלא היה מבני הבית, לא הייתה דעתו הק' נוחה מכך.
ומסביר זאת הרבי באחת השיחות (לקו"ש ח"ב בהוספות), שהטעם לזה הוא משום שענינו של חנוכה הוא שמן, ושמן ענינו פנימיות. ולכן הפנימיות צריכה להישאר באופן פנימי.
זהו התוכן המוסבר בשיחה הזאת, וכך מוסבר גם במקומות נוספים.
ועם כל זאת (וכמובן שאין זה סותר ח"ו), במשך השנים יצא הרבי מה"מ ב"מבצע חנוכה" – שכל ענינו הוא לדאוג שלכל יהודי ויהודי תהיה חנוכייה כשרה. לפרסם על החג בכל מקום ומקום. להציב חנוכיות ציבוריות בכל מקום אפשרי, ולהביא את האור של החג כמה שיותר בחוץ, לכל אחד ואחד, מבלי לפסוח על אף יהודי ח"ו.
ובאופן כזה הולכים החסידים כבר עשרות בשנים, ומקיימים את מאמר הגמרא "על פתח ביתו מבחוץ" בצורה המושלמת ביותר, ומאירים את כל העולם כולו באור החנוכה, ובאור הגאולה.
במשך השנים, החלו לערוך שידור של "חנוכה לייב" – דהיינו מעמד עולמי, דרך הלווין (שבאותם השנים היה זה קשה מאוד להשיג כזה שידור, והיו בזה עליות רבות) שבו היו משדרים הדלקות נרות חנוכה בכמה וכמה מקומות בעולם, ובראשם ההדלקה המרכזית בבית מדרשו של הרבי מה"מ, שבע מאות ושבעים.
בשנת ת שנ"ב, באותו המעמד, הסביר הרבי באריכות את המעלה בהפצה הכי גדולה של אור החנוכה. וכך שמשתמשים בכל האמצעים הטכנולגים שאפשר כדי לפרסם ולהפיץ עוד יותר את אור החנוכה.
וכל העניין של אלו המעמדים, אלו החנוכיית, אלו הכינוסים, הוא להאיר כמה שיותר את אותו אור פנימי, לכל אחד ואחד.
ואולי יש לומר, בדעת תחתון, ואין אנו יכולים להבין דרכי צדיקים ונשיאים, אך אולי בכל זאת אפשר להגיד, שככל שמתקרבים יותר לזמנה של הגאולה האמיתית והשלימה, שאז יהיה בגלוי אותם הסודות העצומים – "סוד טעמיה ומסתר צפונתיה" של התורה הקדושה.
וכפי שמבואר רבות בכמה וכמה מקומות, שלעתיד לבוא תהיה השגה אמיתית של ה"שמן" שבתורה, ו"מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים", וכל יהודי ויהודי ילמד את כל עומקי התורה בצורה הכי פנימית ועצמית, ובאופן של ראיה –
אזי ככל שמתקרבים לאותו זמן מיוחל, מגלים לנו מלמעלה עוד ועוד את אותו העומק והפנימיות, ובצורה כזאת שיהיה זה נגיש וזמין לכל יהודי ויהודי באשר הוא.
ועוד יש לומר על דרך הדרוש, נקודה שצריכים לשים לב אליה –
שלמרות שעסוקים מאוד בהפצה, בגילוי הסודות לכל העולמות כולם, "פרסומי ניסא" בכל מקום ומקום, יש לזכור תמיד את הזמן של ההדלקה בבית.
וכפי שמוזכר בכמה מקומות, שגם שפועלים ועוסקים בצורה גדולה בהפצת המעיינות, ומפרסמים אלוקות לכל עובר ושב, צריכים לשים את הלב והעניין במקום המשפחתי. בשמחה המשפחתית. בילדים ובבית כולו.
וכידוע, שאין הם דברים שמפריעים אחד לשני, או שמנגדים אחד לשני, אלא זה תלוי בזה. ועד שאי אפשר לזה בלי זה.
כי אם רוצים שתהיה הצלחה אמיתית בשליחות, ותהיה הפעולה פעולה נמשכת ולרצונו של הקב"ה, מוכרחים להתחיל בבית.
ואף שלא צריכים לחכות שאני בעצמי יהיה בשלימות, ורק לאחרי זה אלך לפעול בעולם – כפי שכותב הרבי בכמה מקומות – עם כל זאת, צריכים לא לשכוח את המקום הפרטי והאישי, ולפרסם שם את הנס, להאיר גם שם את אור החנוכה.
הרבי ביקש, שיערכו בכל מקום ומקום מסיבות חנוכה, התוועדיות וכד'. ואף הזכיר הרבי שלא מוכרחים לקרוא לזה בשם החסידי "התוועדות", אלא שבכל מקום אפשר לקרוא לזה לפי מה שיתאים לאותו המקום, אך העיקר הוא שזה יביא אל המטרה שלו – שתהיה התחזקות יתירה בקיום התורה והמצוות, והוספה אמיתית ותמידית.
וכהוראת ימי חנוכה "מוסיף והולך" – נוסיף כל אחד ואחד מאיתנו בשליחות שהטיל עלינו הרבי, ונהיה חדורים באמת במטרה ובעניין, כך שנפעל תיכף ומייד ממש את הגאולה האמיתית והשלימה, שאזי יואר העולם באור הכי גדול – "לילה כיום יאיר" תיכף ומייד ממש.