פנים חדשות בסעודת שבע ברכות

אומרת הגמרא במסכת כתובות (ז' ע"ב): " ת''ר מברכין ברכת חתנים בעשרה כל שבעה אמר רב יהודה והוא שבאו פנים חדשות".
וביאר התוס' (בד"ה והוא): "והוא שבאו פנים חדשות. אור''י דפנים חדשות אין קורא אלא בבני אדם שמרבים בשבילם השמחה יותר, ושבת, דחשבינן פנים חדשות, דאמרינן באגדה מזמור שיר ליום השבת אמר הקב''ה פנים חדשות באו לכאן. נאמר שירה התם נמי מרבין לכבוד השבת בשמחה ובסעודה".
כלומר, הטעם לכך שמברכים את שבע הברכות (בלשון המשנה "ברכת חתנים") רק אם באו אנשים חדשים (שלא השתתפו בחתונה) הוא בגלל שהגעתם מוסיפה שמחה רבה יותר עבור החתן והכלה, ואותו הטעם הוא לגבי שבת שהמדרש מתבטא לגביה: "אמר הקב"ה פנים חדשות באו לכאן", ולכן בשבת אין צורך בפנים חדשות.
וכן פסק המחבר בשו"ע (אבן העזר סימן ס"ב ס"ז):
"אבל אם היו האוכלים אחרים ולא שמעו ברכת נשואין בשעת נשואין מברכין בשבילם אחר בהמ"ז ז' ברכות כדרך שמברכין בשעת נישואין. והוא שיהיו י' וחתן מן המנין. וי"א שאפי' היו בשעת החופה ושמעו הברכות אם לא אכלו שם עד עתה מקרי פנים חדשות ומברכים בשבילם ז' ברכות אחר ברכת המזון וכן פשט המנהג".
והרמ"א מוסיף: הגה וי"א דאם היו שם פנים חדשות אע"פ שאין אוכלין שם מברך בשבילם לילה ויום (הר"ן פ"ק דכתובות)".
כלומר, שאפילו אם ה"פנים חדשות" רק נמצאים בסעודה אף שאין אוכלים וכו', יש לברך שבע ברכות על עצם נוכחותם. וכן כתב ב"חלקת מחוקק" (סקי"א):
"אף ע"פ שאין אוכלין שם. רק שעומד שם בשעת הברכה ומ"מ נראה שצריך שיהיו בני החופה שמחים על ביאתו שם ואף שלא הרבו בשבילם מ"מ ראוי להרבות בשבילם..".
לפי הפוסקים האשכנזים (וכן מנהג חב"ד), אף בשביל אדם אחד שלא השתתף בחתונה (או אף בסעודת החתונה לדיעה השניה) – יש לברך שבע ברכות. אך לפי הספרדים נוהגים להחמיר ולהצריך שני אנשים לפחות ע"מ שיוכלו לברך שבע ברכות (ראה בנטעי גבריאל נישואין חלק ב פפ"ד ס"ג).
אלא שנחלקו הפוסקים האם ה"פנים חדשות צריך להיות איש או שגם אישה יכולה להיחשב כ"פנים חדשות" – לדעת הבאר היטב ( סק"ז, בשם הר"ן והב"ח) גם אישה נחשבת כפנים חדשות, אך הפתחי-תשובה (סקי"ד) מביא דעת ה"זכור לאברהם" שאישה אינה נחשבת כ"פנים חדשות", היות ואינה נמנית בעשרה עבור מנין (לכל דבר שבקדושה).
וממשיך השו"ע (שם ס"ח):
"י"א שאינם נקראים פנים חדשות אלא א"כ הם בני אדם שמרבים בשבילם. וי"א דשבת וי"ט ראשון ושני הוי כפנים חדשות בסעודת הלילה ושחרית, אבל לא בסעודה שלישית, וכן פשט המנהג".
וביאר הט"ז (סק"ה):
"דשבת וי"ט דאית' במדרש מזמור שיר ליום השבת אמר הקב"ה פנים חדשות בא לכאן, ובשחרית בשבת מברך ג"כ כיון דכבוד יום עדיף מליל', ובסעודה שלישית הן שם עילוי. ותו דאיכ' למ"ד דיוצא במיני תרגימא".
כלומר, שהיות וכבוד יום השבת גדול מכבוד ליל שבת לכן גם ביום השבת אין צריך פנים חדשות (שהשבת היא היא הפנים חדשות), אך בסעודה שלישית הן את המעלה החשובה הזו, ועוד – שסעודה שלישית ע"פ הלכה יכול לצאת י"ח באכילה של מיני תרגימא (כלומר מזונות וכדומה), ולכן ממילא אין לברך שבע ברכות בסעודה זו.
אך הרמ"א כתב: "ועכשיו נהגו במדינות אלו לברך ז' ברכות בסעודה ג', ואפשר משום דרגילים לבא פנים חדשות. וי"א מטעם דרגילין לדרוש והדרשה הוי כפנים חדשות".
כלומר שאף שכתב במחבר שבסעודה שלישית לא מברכים את ברכת שבע ברכות, אך הרמ"א מסביר את המנהג כן לברך כי: א. בד"כ ישנם פנים חדשות בסעודה שלישית. ב. הדרשה שנאמרת בסעודה שלישית נחשבת כפנים חדשות.
וכתב בפתחי תשובה (סקט"ז):
"ואפשר משום דרגילים. עיין בתשו' הרמ"ע מפאנו סי' מ' שכתב דסעודה ג' נמי מקרי פנים חדשות ע"פ הסוד בספר הזוהר ע"ש".
כלומר, שסעודה שלישית עצמה נחשבת כפנים חדשות ע"פ הזוהר, ולכן ניתן לברך בה שבע ברכות אף ללא אנשים חדשים ממש.
לסיכום: ברכת שבע ברכות ניתקנה כאשר יש פנים חדשות הגורמות לשמחה אצל החתן והכלה, שבת ויו"ט נחשבים הם עצמם פנים חדשות, ולכן בסעודות השבת אין צורך בפנים חדשות. בנוגע לסעודה שלישית מחלוקת ומשמע שניתן להקל (כדעת הרמ"א והרמ"ע מפאנו), אך בשאר ימות השבוע – צריך פנים חדשות ממש.