כאשר מלמדים מושג מסוים בחסידות, השגור בלשוננו, יש לזכור שהמשתתף בשיעור, שמקשיב לנו, לא רגיל כלל בעולם מושגים זה, ולפעמים הוא כלל אינו מבין על מה אנו מדברים, ויש לעצור ולהסביר לו את המושג ברמה הבסיסית ביותר.
לצורך כך, יש להיכנס לעולם שלו ולצורת החשיבה שלו, לנסות להבין מה הוא קולט כשהוא שומע לראשונה את המושג, ולתת הסבר שיתחבר אצלו למשמעות הפשוטה של המילה.
ואפרט וארחיב בדוגמאות שאתה כתבת בשאלתך: שמדברים על המושג ש"נשמות ישראל שורשם מעולם האצילות", מוכרחים לשים לב מי עומד לפנינו, והאם מה שאמרנו אינו "סתום" עבורו. גם אם עושים 'טובה' ומסבירים שעולם האצילות הוא עולם רוחני מאוד גבוה, הרי השומע לראשונה את המושג נותר עם תמיהה בראשו, מה הפירוש של המילה "אצילות" ואיך זה מתקשר לאותו עולם רוחני?
בעברית המדוברת המילה "אצילות" מתפרשת כהתנהגות אצילית, מיוחדת, מרוממת. מה הכוונה עולם האצילות? האם זהו עולם בו ישנה התנהגות כזו? מי בכלל נמצא שם? הוא לא שמע על זה מעולם!...
זה עוד במקרה הטוב, כשהוא הצליח לקלוט את המילה "אצילות". לפעמים הוא בכלל שמע מילה אחרת לגמרי...
[מסופר על רב אחד שפירט פעם בדרשה שנשא ברבים את הסיבות שאילצו אותו לפטר מישהו בתנועתו. הוא הסביר שאותו אחד הינו אמנם אדם טוב ונחמד, אך הוא אינו עושה דבר, כי הוא "חי בעולם האצילות". למחרת היום התפרסמו הדברים על ידי אחד מהכתבים בעיתונים הכלליים, והוא כתב שהרב הסביר שפיטר את פלוני, כי הלה אינו אדם מעשי והוא חי "בעולם העצלות". האצילות התחלפה בעצלות...
שלא נדבר אם מוסר השיעור מקפיד להגיד את זה בהברה אשכנזית-חסידית, ואז זה נשמע "אציל'ס", מילה מוזרה לבן אדם שלא מכיר את המושגים וסגנון ההברה. אבל כשמוסר השיעור קורא כך בכזו פשיטות וממשיך הלאה, השומע בכלל מתבייש לעצור ולשאול – מה זו המילה המוזרה הזו?...]
כשמזכירים מושג כמו "עולם האצילות", יש לעצור ולהסביר לפחות בקצרה:
המילה "אצילות" היא מלשון "אצלו" וסמוך, או מלשון "האצלה והפרשה". עולם האצילות הוא עולם רוחני גבוה, אשר בו הבורא מאציל ומגלה מכוחותיו כביכול. כך השומע יוכל לקשר את התוכן של הענין עם המשמעות של המילה ששמע.
זאת מלבד הסבר כללי יותר על כל המושג של "עולם רוחני", שאין זה 'מקום אחר', כמו ב"חלל החיצון" וכדומה, אלא מימד ודרגה אלוקית גבוהה, הנמצאת בעצם גם כאן.
דוגמא נוספת: כשאנו למדים במאמר על "עולם אדם קדמון", או מקריאים פתגם מספר "היום יום" כי כל פרטי הנבראים שרשם מ"המחשבה הקדומה דאדם קדמון", אנו צריכים לדמיין לעצמנו, מה חושב אדם שלא בקי במושגי החסידות, כאשר הוא שומע את המושג "אדם קדמון" לראשונה. במידה ואכן "התאמצנו" לפתוח את המילים ולומר "אדם קדמון" (ולא רק א"ק...) הוא כנראה "יחבר" את זה במוח לכל מיני סיפורים ותאוריות ששמע על האדם הקדמון שחי כאן לפני כך וכך שנים, וכדומה.
כאן האחריות כבידה עוד יותר, מאחר שמבלי משים, אנו יכולים לגרום לו לצייר את האלוקות במושגים מגושמים שכלל איננו מעלים על דעתנו כשאנו אומרים את המילים הללו וממשיכים הלאה...
[במאמר המוסגר נציין את מה שמובא בתחילת "שרש מצוות התפילה" להצמח צדק, כי "מזה הטעם ציוה הבעש"ט שלא ללמוד ספרי הקבלה, כי מי שאינו יודע להפשיט הדברים מגשמיותן מתגשם מאד על ידי לימוד זה כשנותן ציור בעניות דעתו לאלקותו יתברך לפי מדות פרטיים".
לפעמים, גם כשאנו לומדים חסידות, אנו עלולים מבלי משים לגרום להגשמת הדברים, כאשר משתמשים במושגים ולא מבארים אותם לפחות באופן המינימלי]
ולכן צריכים לעצור, להסביר ולהבהיר (גם אם זה לא הנושא המרכזי במאמר) לפחות בקיצור ובכמה משפטים: עולם אדם קדמון הוא עולם רוחני אלוקי נעלה מאוד, מופשט מכל הווייה גשמית. הוא נקרא בשם זה כי הוא המקור לכל הנבראים. כשם שהאדם הראשון (שהוא בעצם 'האדם הקדמון' במובן הפשוט של המילים) כלל בתוכו את כלל האנושות, כך בסדר התגלות העולמות העליונים, ישנו עולם מאוד נעלה שבו יש "תכנית אלוקית כללית", אשר כל פרטי הנבראים כלולים בו, ולכן הוא נקרא בשם זה.
כשמזכירים את "עולם התוהו" - כדאי לשים לב שהמילה "תוהו" הינה מילה בעברית שביכולת כל אדם להבינה, אם רק נדאג לבאר לו אותה בהקשר הנכון.
המילה "תוהו" מתפרשת אצל האדם במובן של "חוסר סדר", הוא מקשר זאת למילים "תוהו ובוהו", ולכן כדאי להסביר את הדברים: עולם התוהו הוא עולם רוחני מאוד נעלה, אך היה בו חוסר איזון בין הכוחות השונים שפעלו בו, ולכן הוא נקרא "תוהו".
וכן הלאה במושגים נוספים, קליפות, ספירות, וכדומה: יש להיכנס לראשו של השומע ולדמיין לעצמנו מה עולה במוחו כשהוא שומע מילים אלו, שאינן שגורות אצלו בשפת היום-יום, או שהוא משתמש בהם בהקשרים אחרים, ולכן יש לדאוג לבאר אותם באופן כזה שהוא יוכל לקשר את הפירוש להסבר המילולי של המילה.
כדאי להדגיש: אין לוותר על מושגי החסידות. שיעור חסידות עוסק במבנהו הבסיסי בעניינים פנימיים, דרגות רוחניות ומושגים מופשטים, אין זה רק שיעור מוסר, התוועדות, ווארטים על פרשת שבוע וכדומה, וממילא יש להטעים (וגם להשביע...) את השומע מפנימיות התורה, כפי שהדברים מוסברים בהבנה והשגה במאמרי רבותינו נשיאינו, ובפרט בתורתו של הרבי. אך דווקא עקב כך יש צורך בשימת לב מיוחדת לפרש בצורה ברורה את המושגים שאינם מוכרים, בפרט בקהל חדש שאינו רגיל לסגנון.
