עלייה לתורה באמצע תפילה

תשובה: מבואר בשולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת ספר תורה סימן קלה סעיף ה, שאם ספר תורה פתוח והכהן קורא את שמע, אינו רשאי להפסיק, וקוראים ישראל במקומו. ומוסיף הרמ"א שכמו כן בתענית שאחר פסח וסוכות שקורין ויחל, אם אין הכהן מתענה, קורין לישראל; וטוב שילך הכהן מבהכ"נ.

אמנם בטורי זהב כתב על דברי המחבר שבסימן סו הכרעתי שיש להקל באם עוסק בברכת קריאת שמע. ואין לומר במקום שלא יפסיק לעלות לתורה שישנו חשש פגם. ונראה לומר שבמקום שיש עבירה לא חשו לפגם, דוגמא מה שמצינו בפרק כל היד 'מוטב שיוציאו לעז על בניו ואל יעשה עצמו רשע לפני המקום שעה אחת'.

ועל מה שכתב המחבר שטוב שילך הכהן, כתב בעטרת צבי הטעם, לפי שאין הכל יודעים שאינו מתענה ויש לחשוש לפגם, מה שאין כן אם מתפלל או קורא קריאת שמע שהכל רואים שבשביל שמתפלל אינו עולה, והוא הדין כאן אם קוראים אותו ואומר שלא התענה שאינו צריך לצאת. וכתב בעל הלבוש אם כהן מתפלל רשאי לקרות כהן אחר אפילו בשמו, ופשוט הוא.

ובטורי זהב שם הביא שבבית יוסף מוכיח שאין צריך לצאת מכך שלא הזכירו בגמרא שהיו הכהנים יוצאים מבית הכנסת. ועל כן כתב רמ"א טוב שילך משמע ולא מצד הדין. ולי נראה שאין זה הוכחה כלל, שודאי צריך לצאת שלא יאמרו נודע הדבר שהוא חלל ופסול לכהונה ובגמרא לא חשו לזה כיון שהיה המנהג ביניהם שתלמיד חכם עולה לכהן. מה שאין כן עכשיו שנפסק שכהן עם הארץ קודם לתלמיד חכם ישראל בכל פעם, ואם יהיה הכהן בבית הכנסת לא ידעו שהוא לא התענה אלא יאמרו חלל הוא.

כמו כן הטעם שקוראים ישראל במקומו כתב בעטרת צבי, לפי שלא אמרו להקדימו אלא שלא להקל בכבוד כהונתו, וזה שאינו יכול לקרות משום קריאת שמע אין שום קולא בכהונתו.

ואמנם אף אם הכהן ירצה להפסיק מובא בשולחן ערוך שאינו רשאי לכך, כמבואר במגן אברהם, שאפילו לשיטה שכן מפסיק זהו דוקא כשקראוהו אבל לכתחילה אין לקרותו כי אין כאן משום פגם כיון שהוא עסוק בקריאת שמע ואין ממתינים עד שיגמור כי חוששים לטרחא דציבורא, ולאו דוקא שמע אלא הוא הדין כשעוסק בכל מקום דאינו רשאי להפסיק כגון בברכת קריאת שמע, ואפשר שבפסוקי דזמרה מותר לקרותו.

וכן העלה להלכה במשנה ברורה, שאפילו לדעה הראשונה בסימן סו סעיף ד שמפסיק, היינו כאשר כבר קראוהו ומפני כבוד התורה אבל לכתחילה אין לקרותו. ומשום פגם של הכהן שיאמרו עליו שאינו כהן אין לחשוש, שהרי הכל רואים שהוא עסוק בקריאת שמע ותפלה. והסכימו האחרונים שלאו דוקא שמע אלא הוא הדין כשעוסק בברכות של קריאת שמע ועיין לעיל בסימן סו שהכרענו שיש להקל לקרותו לכתחילה כשהוא עומד בין הפרקים ואין שם כהן אחר וכל שכן כשהוא עוסק בפסוקי דזמרה.

ובמקרה כזה קורין ישראל מיד, וביאר במגן אברהם שאין ממתינים לכהן מפני כבוד הצבור. ואם אין כהן הולכים אחר הגדול בחכמה ומנין אף על פי שהאחר גדול בשנים. ואם המנהג לקנות במעות מי שיקרא ראשון בהתחלת התורה בבראשית ואם קנה אותו ישראל מוחל הכהן על כבודו ויוצא מבית הכנסת. ואם פעם אחת לא רצה הכהן לצאת מבית הכנסת מותר לכפותו על ידי השלטון לצאת מבית הכנסת כדי שלא יתבטל המנהג וכבוד התורה. ואפילו לא יצא יקרא הישראל. ומיהו מלשון המהרי"ק לא משמע כן אלא שאין לכפות אותו על ידי השלטון.

העולה מכל האמור: שאם הוא אוחז באמצע ברכות קריאת שמע, אין לקרות אותו אפילו אם הוא כהן, ואין ממתינים לו שיסיים משום טורח הציבור אלא מעלים אחר במקומו. ואם הוא אוחז בברכות קריאת שמע – בין הפרקים, או שהוא אוחז בפסוקי דזמרה יש להקל ולקרות אותו אם הוא כהן.

אמנם כל זה לקרוא לו לכתחילה, אבל אם כבר קראו לו לעלות, אזי חייב לעלות אפילו אם הוא באמצע קריאת שמע וברכותיה.