עליה להר הבית

שאלה זו נוגעת במחלוקת גדולה מאוד בין רבנים מחוג מסויים הרואים היתר בדבר ואף מצוה וכו' לבין רוב הרבנים החרדים השוללים זאת מכל וכל – וכן דעת הרבי מלובביץ'.
נושא זה רחב ומסתעף, ונוגע בכמה שאלות גדולות, ואנסה לתמצת את עיקר הדיון ובעיקר את הפסיקה כדעתו של הרבי מלובביץ'.
כתב הרמב"ם (פ"ו מה' בית הבחירה הי"ד):
"קדושה ראשונה שקידש שלמה את בית המקדש ואת ירושלים, קידשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא (כלומר, הקדושה אינה פוסקת לעולם), אף על פי שהיא חריבה. ולמה אני אומר במקדש וירושלים קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא? לפי שקדושת ירושלים והמקדש היא מפני השראת השכינה, והשכינה אינה בטלה, הרי ה' יתברך אומר "וְנָתַתִּי אֶת עָרֵיכֶם חָרְבָּה וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם", אמרו חכמים, אף על פי שהן שוממים, בקדושתן הן עומדים".
כלומר, שלדעת הרמב"ם הקדושה של המקדש נותרה בו אף לאחר החורבן, ועל כן כל איסורי התורה והתנאים לעליה להר הבית – תקפים המה בדיוק כמו בזמן הבית.
(אמנם, הראב"ד חולק עליו וסובר שלא נשארה קדושה זו, ואין איסור כרת בעליה למקדש (וכן הביא המאירי בפירושו על מסכת שבועות דף טז, עמ' א),אך רוב הפוסקים סוברים כרמב"ם).
וכידוע, שיש איסור כניסה למקדש של טמא-מת, כלומר אדם שנטמא ממת ל"ע, וכיום כולנו מוחזקים כטמאי-מת (ערוך השולחן יורה דעה שס"ט ב', שו"ת חת"ס יו"ד סי' שמ וע"ע ארצות החיים ארץ יהודה סי' א אות ז, ובעוד מקומות).
אמנם, להר הבית עצמו מותר לטמא מת להיכנס בו, כפי שפסק הרמב"ם (פ"ג מהל' ביאת מקדש ה"ד): "טמא מת, ואפילו המת עצמו, מותרים להכנס להר הבית". (בזמנינו ישנן סוגי טומאות אחרים שאוסרות כניסה לכל שטח הר הבית, אך נתמקד באיסור מצד טומאת מת שעליו עיקר הדיון בפוסקים).
על בסיס זה רצו רבנים מסויימים להתיר עליה לחלקים מסויימים בהר הבית (כמובן לאחר טבילה במקוה כשרה וכו'). בין רבנים אלו נמנים הרב שלמה גורן, הרב דב ליאור, הרב ישראל אריאל ועוד.
לעומתם, רוב עצום בין הרבנים סבור שעליה זו כרוכה בחשש איסור כרת החמור, ושאין לעלות בשום אופן להר הבית.
הרב עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר (חלק חמישי, יורה דעה סימן כו) ובספרו חזון עובדיה (תעניות עמוד תנד), דן בנושא זה לעומקו, ומסקנתו שאין אנו בקיאים היכן מיקומו המדוייק של המקדש (שאז נוכל לדעת את גבולותיו המדוייקים של הר הבית ולהיכן מותר להיכנס אף בטומאת מת), ועל כן אוסר זאת לגמרי.
וכן דעת הרב מרדכי אליהו, הגרש"ז אויערבאך ועוד.
ואף רבנים בכירים מאותם חוגים סבורים שיש איסור לעלות להר הבית ובהם: הראי"ה והרצי"ה קוק, הרב שלמה אבינר ועוד.
כבר מכאן ברור שאין לעלות להר הבית בשום צורה שהיא באשר רוב הרבנים סובר שהדבר כרוך באיסור כרת ר"ל, ומי הוא שיהין להסתכן באיסור זה.
ונראה דעתו הבהירה של הרבי בנושא זה (הובא בגיליון כפ"ח 845 עמ' 19):
"פשוט אשר במצב הנוכחי בכל כיוצא בזה, הנמשך עשיריות בשנים בכיוון אחד, מימין (אש דת למו) לשמאל –
שהנני בכל התוקף נגד ההעלאה על סדר היום היתר העליה על הר הבית, כי תיכף ומיד להתחלת השקו"ט בזה, יעלו ר"ל לשם כמה וכמה, ולמקומות שאיסורן ודאי, ומספרם ילך ויגדל ר"ל. וכל האזהרות בזה (באם תבואנה) ילבו היצרים ויוסיפו מספר העולים הנ"ל.
וכל מי שיעשה בזה, ופשיטא העולה בפועל, ידו במעל -עליית כל הנ"ל, ופשוט". ע"כ.
כלומר, עוד בטרם העיסוק האם ישנו זיהוי ודאי של מקום המקדש והר הבית, מסב הרבי את תשומת ליבו של השואל לכך שעצם העליה תגרום לאנשים לעלות גם למקומות שאזור להיכנס בהם, ומכאן כדור השלג סביב הנושא יגרום ליותר ויותר אנשים לעלות גם למקומות אסורים ר"ל. ולכן שולל זאת הרבי מכל וכל.
ולאלו שחשקה נפשם לעלות ולהתקרב למקום המקדש מתוך ציפיה לבנותו, כתב הרבי (בית חיינו גיליון 99 עמ' 21):
"ע"פ תורתנו הק' -הלימוד בהלכות בנין ביהמ"ק – מעלה עליו הכתוב כאילו משתתף בבניינו, ואין בזה הגבלות, משא"כ בעליה בהר הבית – צ"ל ברור המקום המותר לעליה". ע"כ.
אין לנו אלא דברי רבינו – שהדרך לקרב ביאת המשיח ובנין המקדש היא על ידי הלימוד והעיסוק בעניינים אלו כפי שהם בתורה, ובעז"ה נזכה לבנין ביהמ"ק השלישי ע"י משיח צדקנו שאז נשוב כולנו יחד לעבודת ה' בבית המקדש בעז"ה.