תשובה: בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) מהו האיסור לומר לגוי לעשות לנו מלאכה בשבת. ב) האם יש הבדל מה מוטל עליה לעשות, כלומר, לשם מה שכרו אותה. ב) האם יש הבדל האם אומרים לה לעשות מלאכות מהתורה או מדברי סופרים. ד) האם יש הבדל באיזה אופן היא שכורה, כלומר האם מקבלת גלובלית על כל החודש, או לפי שעות או ימים או לפי מטלות שגומרת. ה) האם יש הבדל האם אומרים לה לעשות או שעושה זאת מעצמה.
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רמד סעיף ה, שאם אדם שכר אינו יהודי לשנה או לשנתיים שיכתוב לו בכל עת שיצטרך מה שצריך, או שיארוג לו בגד, מותר לו לכתוב ולארוג גם בשבת, כי נחשב כאלו קצץ עמו בקבלנות שיכתוב לו ספר או שיארוג לו בגד, שהדין בזה שהנוכרי עושה את המלאכה בכל עת שירצה.
ופירטו הפוסקים כוונת דין זה, שהוא כדרך השרים שיש להם סופר מיוחד או חייט מיוחד לצורכם, שבכל עת שצריך השר לכתוב - מחויב לו לכתוב, ובכל זמן שאינו צריך לו, יושב ובטל. ולכן מותר לו לכתוב או לארוג גם בשבת, שהרי הוא עושה בכל זמן שירצה, כי היהודי אינו אומר לו לעשות בשבת, ואם רצה עושה למחרת השבת, ונמצא שאין היהודי מרוויח במה שעושה הגוי בשבת. (מגן אברהם).
אבל אם הוא מקפיד על הגוי שלא ישב איזה יום בבטלה, אזי אסור לדברי הכל, מאחר ונחשב כאלו צוה אותו לעשות ביום השבת. בנוסף כתב הטורי זהב, שאם שכר את הגוי לגמור ספר או בגד בתוך זמן מסויים, הרי זה נחשב כאילו הוא כמקפיד שיעשה בשבת, - כאשר ידוע שאי אפשר לגמור את המלאכה אלא אם כן יעשה גם בשבת. ואף אם אפשרי שאם יאנוס את עצמו וישב בלילה יוכל לגמור את המלאכה בימות החול בלבד, אף על פי כן נחשב הדבר כאילו מצוה לו לעשות בשבת. (משנה ברורה אות כד).
וכן מפורש בהמשך דברי המחבר שכל ההיתר הוא דוקא כשלא יחשוב עמו יום יום, כלומר, שלא ידקדק עליו אם מבטל איזה יום ממלאכתו. וכן שלא יעשה המלאכה בבית ישראל, שבזה אפילו אם נתן לו את המלאכה בקבלנות גמורה אסור.
ואמנם 'יש מי שאוסר' בשוכר אינו יהודי לזמן. והוא דעת הראב"ד. והנה לדעת הטורי זהב מובן בפשיטות טעמו של הראב"ד, שהוא סובר שלמרות שהיהודי אינו מקפיד על ביטולו של הגוי, מכל מקום הרי סוף כל סוף היהודי מרוויח על ידי מלאכתו שנעשית בשבת. ולדעת המגן אברהם גם כן יש לבאר טעמו של הראב"ד, שהוא סובר שהיהודי מרוויח במה שעושה הגוי את המלאכה בשבת, כי שמא יצטרך גם למחר לכתוב ולא יוכל לעשות שני המלאכות כאחד.
וכתב הרמ"א שכל היתר האמור, הוא דוקא ששכרו למלאכה מיוחדת, כמו למשל בגד לארוג או ספר לכתוב, אבל כששכרו לכל המלאכות שיצטרך תוך זמן השכירות, לדברי הכול אסור.
וטעם החילוק הוא מפני שבמקרה ששכרו למלאכה אחת, אפשרי שלא יגיע לישראל ריוח על ידי זה שהוא עושה בשבת, כגון שלא יצטרך היהודי אריגה או כתיבה כל כך. אבל אם שכר אותו לכל המלאכות, אזי קרוב הדבר לודאי שיצטרך למחר מלאכה אחרת, ואם כן מרוויח היהודי במלאכת הגוי בשבת, ולכך אפילו אם לא יחשוב ויקפיד עמו יום יום - אסור הדבר.
וכתבו הפוסקים, שמטעם זה יש למחות ביד העוזרות בית הגויות כשעושים מלאכות בשבת, וזאת אפילו כשעושים שלא בביתו של היהודי, ושלא בצווי בעליהם, שהרי הם שכורים לכל המלאכות. וכל שכן שאסור כאשר עושים מלאכות בביתו של היהודי שבזה אסור אפילו כאשר שכור למלאכה מיוחדת. (משנה ברורה).
ובטורי זהב מביא בשם רבינו שמחה, שהוא אוסר לשפחה אפילו לעשות מלאכת עצמה בבית היהודי, והטעם מפני מראית העין - שלא יאמרו מלאכה של ישראל היא עושה, ויש מתירים במלאכת עצמה. ואמנם לדברי הכל אם ניכר שמלאכת עצמה היא עושה ו- מותר.
וכל מה שנאסר בשבת משום 'עובדין דחול' או משום 'הכנה משבת לחול' בלבד, נחלקו הפוסקים האם גם זה נאסר לומר להם לעשות. ויש להתיר כאשר עושה זאת מעצמה ללא ציווי היהודי. כמבואר בתשובות והנהגות חלק א', רפד.
העולה מן האמור: שאסור לתת לגוי לעשות כל מלאכה שליהודי אסור לעשות, ואפילו אם אינו אומר לו לעשות, אלא הגוי עושה מעצמו. וכמו כן אין הבדל בין אם הגוי עושה בחינם, או מקבל שכר בקבלנות או בשכירות - או בכל צורה אחרת של תשלום. ואפילו אם כוונת הגוי בעשיית המלאכה היא מפני שעכשיו יש לו זמן פנוי, ורוצה לנצל את הזמן לעשות את המוטל עליו, בכדי שיהיה לו זמן לאחר שבת עבור עצמו, מכל מקום אסור ליהודי לתת לו רשות לעשות את המלאכות, כיון שעושה זאת עבור היהודי ובבית היהודי.
ואפילו אם הגוי עושה מלאכות עבור עצמו ולא עבור היהודי, אסור לתת לו לעשות זאת, אם הוא בביתו של היהודי, מפני מראית העין - שיחשדו שציוו עליו לעשות זאת, ורק אם ניכר לכל שעושה עבור עצמו יש להתיר, או כשעושה את המלאכה לעצמו בצנעה.
ואמנם מלאכות שאסורים משום 'עובדין דחול' או משום 'הכנה משבת לחול', יש להתיר בכל אופן - אם הגוי עושה זאת מעצמו.
[ולהעיר, שבכל מקום שגוי עשה מלאכה שלא כדין, אסור ליהודי ליהנות ממלאכה זו עד מוצאי שבת - 'בכדי שיעשו' מלאכה זו].