נראה, שבשאלה זו נוגע אתה באחת השאלות הכי יסודיות והכי עיקריות: מה יותר נעלה –אתעוררתאדלתתא, או אתעוררתאדלעילא.

וכפי שמוסבר זה באריכות אין ספור במאמרי החסידות, שישנה מעלה בזה ומעלה בזה. ואולי יש לומר שכן הוא גם בשאלתך הזאת, וכפי שיתבאר לקמן.

בכמה וכמה מקומות מוסבר יתרון בכל דבר, היתרון באתדל"ע שהאור הנמשך הוא במעלה נעלית יותר, כי הוא מגיע מלמעלה. ואילו היתרון באתעדל"ת שיש בה את זיכוך המטה, היינו שזה מגיע מצד הכוחות של האדם, ומצד ההגבלות שלו, הרי זה הרבה יותר מוגבל ומגודר ושייך אליו ולכוחות שלו.

ומוסבר עוד, שגם עניינים שהם למעלה לגמרי מקשר לנבראים וקשורים בעיקר להתעוררות מלמעלה, הרי גם הם קשורים לעבודה של האדם.

אתעוררתאדלעילא מגיעה ממקום כזה שמעשה התחתונים לא נוגע כלל. הצורך באתעוררתאדלתתא לאחריה הוא – מכיוון שהתעוררת האדם שבאה מצד אתדל"ע היא לא באה מצד שינוי אצל האדם, בהסתלק הארה העליונה – בטלה האהבה. ובמתיקות יותר – התכלית והכוונה העצמית היא דווקא בעניינים הגשמיים. דווקא על ידי עבודת האדם מתבצעת הכוונה של עצמות. העצמות שלמעלה משינויים היא זו שגורמת לגילוי בלי שינויים.

ויש להסביר זאת ביתר פרטות:

בגילויים שמלמעלה יש שני אופנים: התגלות הבאה ע"י עבודת האדם, ובלשון הזהר( ראה זח"אקסד, א. רלה, א. רמד, א.) "באתערותאדלתתאאתערותאדלעילא" (ובלשון חז"ל, אדם מקדש עצמו מעט מלמטה מקדשין אותו הרבה מלמעלה), ויש התגלות עליונה שהיא למעלה מגדר נבראים, ובאה בדרך מתנה מלמעלה ("אתערותאדלעילא" שאין אתערותאדלתתא מגעת לשם). וגם הגילוים הכי נעלים, בעצם הם באים על ידי עבודה.

ובענינים הנעלים מעבודת האדם, הנעשים מאליהם לאחר ההכנות ההכרחיות של האדם, יש ב' אופנים: א. דרגות שנעלות לגמרי מעבודת האדם, אין בהם שייכות כלל לעבודה. כמו בקריעת ים סוף - שלא היה צרוך בתפילה. ב. דרגות שיש להם קשר לעבודת האדם, אלא שהעבודה איננה חובה כ"א רשות. העשייה איננה יוצרת את ההשפעה, אלא שההשפעה שנמשכת תקלט ותפעל פעולתה בשלימות. כמו טל שלא מיעצר - לא חייבו חכמים להזכיר, ואם מזכיר זה שיהיה לברכה.

ומוסבר בחסידות על הפסוק - "מי הקדימני ואשלם", שגם מה שיהודי משיג באמצעות עבודתו נעשה בכח הניתן לו מלמעלה. לאחר אתדל"ע הוא מסוגל לעבוד באופן של אתדל"ת.

האתדל"ע שבאה לאחר עבודה של אתדל"ת ובאמצעותה, נעלית הרבה יותר מן האתדל"ע המוקדמת הבאה כחסד חנם ונובעת רק מחיצוניות האור, ואילו האתדל"ע שבאמצעות העבודה היא "למעשה ידיך תכסוף" ונובעת מפנימיות האור. אך מובן, שיכולתה של האתדל"ת לעורר אתדל"ע נובעת מהאתדל"ע המוקדמת.

שמעניקים מתנת חנם, שהמקבל לא עמל בעבורה, הרי זהו "נהמאדכיסופא" - לחם בושת, שניתן חנם ללא זכות.

אך הקב"ה חפץ לתת לישראל טוב מושלם, ולכן הוא קבע שכל ההשפעות - אף אלו המגיעות מעל להשתלשלות, ממקום שעבודת הנבראים כשלעצמה אינה  מגיעה אליו - תגיע דוקא ע"י עבודה, ושהעבודה תהיה מעין ההשפעה.

לכן נדרשת עבודה ויגיעה גם לצורך ההשפעה הניתנת מפני "הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך".

ולסיום, יש להביא את ביאורו של הרבי, שמה שישנה מעלה בעבודה מצד המטה, וממה שפועל האדם מצד הכוחות שלו, הרי זה חלק מהתוכנית והציור האלקי שהחליט הבורא:

"ואף גם כללות העניןדבאתעדל"ת אתעדל"ע אינה מצד מעלת האתעדל"ת עצמה, כי אין ערוך בין נברא לבורא, ורק מצד שכן עלה ברצונו ית'(לקו"ת דרושי שמע"צ פג, ב. שה"ש יב, א. ונתבאר בארוכה בד"ה אדון עולם תש"ג פ"ו), מ"מ לאחר שעלה ברצונו ית'שעבודת הנבראים תתפוס מקום, הרי מצד רצונו ית'נעשה כן באמת, (וכמבואר בדרמ"צ (נד, ב) שמצד רצונו ית'בהצמצום, הצמצום יש לו מציאות ולכן ראוי ויתכן להיות ההתפעלות מאתעדל"ת בההארהשלאחרי הצמצום (אף שגם הארה המצומצמת היא אדוקה בו ית', והוא המצמצם עצמו, וקמי'ית'אין הנבראים תופסים מקום כלל)) ובמילא ההמשכה היא מצד עבודתם (שלכן צריכה להיות העבודה מעין האתעדל"ע, דרמ"צ קכג, א. קס, א.) משא"כ בנוגע להילוך, עלי'דבל"ג, שהיא בכללות, בהאורשקודם הצמצום, הרי א"א לומר, לכאורה, שמצד הרצון יהי'תפיסת מקום להנבראיםבבחי'אור זה (דפעולת הרצון הוא רק שיהי'מציאות להצמצום, ושיתפסו מקום בבחי'אור המצומצם, כמובן מהמשל שם דאב ובן), וא"כ הרי הגם שעלה ברצונו שע"י העבודה ימשיכו בחי'אור שקודם הצמצום, אין ההמשכה מצד עבודתם הם, כ"א, מצד רצונו ית' שרצה שבעבודתם יומשך גם האור שלמעלה מעבודתם ושאין עבודתם תופסת מקום שם.  (כך מובא בשיחת לקו"ש תבא ח"ד ס"ד הערה 13]

ולאחרי סקירה קצרה זו בעניין ההתעוררות מלמעלה ומלמטה, נראה שכן הוא גם בנידון שאלתך, שאמנם ישנה מעלה בעניינים שמגיעים מלמעלה, כמו התעוררות רוחנית שמגיעה לאדם מלמעלה, וכמובן אך ישנה מעלה יותר גדולה במה שהאדם פועל למרות שקשה לו, מצד הכוחות שלו, במקומות הקשים והמסובכים, שם באמת הוא פועל את תכלית העבודה ומשלים את הרצון האלוקי שבכל הבריאה כולה.