סעודת שבע ברכות ביום שבת בימי החורף הקצרים, האם יש עניין להפסיק את הסעודה מבעוד יום ולעשות שבע ברכות, או שאפשר להמשיך את הסעודה אם רוצים עד מוצאי שבת בלילה, ואז לעשות את השבע ברכות?

בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם ישנו חשש בעיה במקרה שאין 'פנים חדשות' בסעודה, וסומכים על כך שהשבת היא במקום פנים חדשות. שיש לומר שאין זה אלא דוקא בתוך השבת עצמה ולא באם נמשך למוצאי שבת, והרי אפילו סעודה שלשית ישנה מחלוקת האם נחשב כפנים חדשות. ב) האם חשש בעיה מצד כוס ברכת המזון והבדלה. ג) האם ישנו בעיה מצד זה שלכתחילה יש לחלק את סעודה שניה מסעודה שלישית. ד) האם ישנה בעיה מצד עצם החשבת השבע ברכות של מוצאי שבת - לשבת.
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך אבן העזר הלכות קידושין סימן סב סעיף ח, שישנם הסוברים שאין נקראים פנים חדשות, אלא אם כן הם בני אדם שמרבים בשבילם מצורכי הסעודה, אבל בני אדם שאינם חשובים כל כך עד שירבו בשבילם, אינם בגדר של פנים חדשות. ואמנם כתב בחלקת מחוקק שם סימן קטן יג, בשם מקצת פוסקי, שמה שכתוב לדעה זו, שפנים חדשות הוא רק אם הדרך להרבות בשבילו, משמע שהואיל וראוי להרבות לכבודו - אף אם בפועל לא הרב מכל מקום ישנו על ידו שמחה יתירה, ואף על פי שאין אוכלים שם
כמו כן יש אומרים שיום שבת ויום טוב ראשון ושני, נחשבים בעצמם כפנים חדשות - בסעודת הלילה ושחרית, אבל לא בסעודה שלישית, וכן פשט המנהג. וכתב הרמ"א, שעכשיו נהגו במדינות אלו לברך שבע ברכות גם בסעודה שלישית, ואפשר משום שרגילים לבא פנים חדשות, אזי מקלים בכל אופן. ויש אומרים מטעם שרגילים לדרוש, והדרשה נחשבת כמו פנים חדשות.
ומקור הדבר ששבת נחשבת כפנים חדשות מובא בטורי זהב בסימן קטן ה', שמובא במדרש - מזמור שיר ליום השבת, אמר הקדוש ברוך הוא פנים חדשות באו לכאן. ובשחרית בשבת מברך גם כן, מאחר שכבוד ביום עדיף מכבוד הלילה. אך בסעודה שלישית אין שם עילוי, ובנוסף הרי ישנו דעה שבסעודה שלישית יוצא אפילו אם לא סעד לחם, אלא שאר מיני מזונות.
ואמנם בפתחי תשובה שם סימן קטן טז הביא בשם תשובות הרמ"ע מפאנו סימן מ' שכתב, שלמרות שסעודה שלישית אינה נקראת חשובה כסעודות הראשונות מטעמים האמורים, מכל מקום סעודה שלישית גם כן נקראת פנים חדשות - על פי הסוד בספר הזוהר.
והנה לגבי סעודה שנמשכה מסעודת שחרית ללילה (כפי שמצוי הרבה פעמים בסעודות גדולות בימי החורף הקצרים), האם ניתן לברך שבע ברכות בלילה באם שבת הוא חל ביום השביעי, כתב בשאלות ותשובות שבט הלוי חלק ג סימן צא, שיש להקל לברך שבע ברכות בשבת - אף על פי שכבר חשכה, מהטעם שלעניין שבת גם כן נחשב שהוא עדיין יום. ואמנם העיר על כך, שראה המובא בספר שולחן העזר סימן יב סב אות ה, בשם שאלות ותשובות שנות חיים סימן קה, שגם במוצאי שבת לא יברך אם כבר חשכה, אמנם היות ש'נהרא ונהרא ופשטיה' בזה, לפחות הועילו דברינו ליישב על כל פנים מנהג המקומות לברך.
העולה מהאמור: שאין לעשות כן לכתחילה, אלא יש להפסיק מבעוד יום את הסעודה ולעשות שבע ברכות, מכמה חששות: א) במקרה שאין 'פנים חדשות' בסעודה, וסומכים על כך שהשבת היא במקום פנים חדשות. יש לומר שאין זה אלא דוקא בתוך השבת עצמה ולא באם נמשך למוצאי שבת, והרי אפילו סעודה שלשית ישנה מחלוקת האם נחשב כפנים חדשות. ב) נכנסים בזה לבעיה מצד כוס ברכת המזון שישנה בעיה לשתותו לפני הבדלה, כמבואר בסימן רצט. ג) כמו כן יש צורך הלכתי לחלק את סעודה שניה מסעודה שלישית. כמובא בשולחן ערוך סימן רצא, שאם נמשכה סעודת הבוקר עד שהגיע זמן המנחה יפסיק את הסעודה, ויברך ברכת המזון, ויטול ידיו ויברך ברכת המוציא לסעודה שלישית.
ואמנם אם כבר חשכה מוצאי שבת, יעשו שבע ברכות בסיום הסעודה על הכוס, וימתינו עם ברכת היין ומשתייתו - עד לאחר הבדלה. (אלא אם כן מדובר בכאלו שרגילים תמיד לזמן על כוס יין, שאזי יש להחשיבו כחלק מן הסעודה. ועדיין צריך עיון בנוגע לכוס של השבע ברכות - ממנו טועמים החתן והכלה).