סכך בשיפוע

תשובה: בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם יש בעיה בעצם זה שהסכך מונח בשיפוע? ב) האם יש הבדל בין שיפוע מצד אחד, או שמשופע משני צדדים? ג) האם יש הבדל האם נשאר בראשו רוחב טפח ישר, או שלא נשאר?

ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך סימן תרלא סעיף י', שסוכה צריך שתהיה לה גג, ואם לסוכה לא היה גג כמו למשל שהיו ראשי הדפנות דבוקות זה לזה כמו צריף שהיו עושים פעם באופן זה, שראשי הדפנות מחוברים למעלה יחד ואין לה גג. או למשל אם סמך דופן לכותל באופן כזה שאין לה גג רוחב טפח בראשה הרי הסוכה פסולה.

ואין זה משנה מאיזה חומר היו עשויות הדפנות, כי גם אם נאמר שעשה הדפנות מחומר הראוי לסכך, מכל מקום הסוכה היא פסולה מאחר וסוף כל סוף אין כאן גג, וסוכה צריכה להיות עם גג. והטעם מפני שגדר הסוכה היא ביתו הארעי של האדם למשך כל ימי החג, ולכן צריך להיות בגדרי בית שהוא עם גג.

וגדרו של גג, הוא אפילו ברוחב טפח בלבד, ולכן אם הניח שם איזה רוחב טפח הרי זה נחשב לגג. וכן אם הגביה את הדופן הסמוכה לכותל טפח מהקרקע, אזי שוב הוא נחשב כדופן והסכך שעליו נחשב כגג ישר. וכמובן כאשר יש שלוש דפנות עשרה טפחים בשאר הצדדים, מאחר וללא זה תהיה זו דירה סרוחה ופסולה לסוכה. וטפח זה לא חייב להיות סתום, רק יכול להיות אויר כגון שהוא העמיד את השיפוע על גבי אבנים או עמודים טפח.

יתירה מזו כתבו הפוסקים שאם בשיפוע הצריף כלפי מעלה הניח רוחב טפח על טפח של אויר ללא סכך כלל, הרי זה נחשב לגג, מאחר והדין הוא שכל לבוד הרי הוא כסתום ושוב יש כאן סכך. וכן אם הרחיק את הדופן שסמך לכותל ברוחב טפח מן הכותל הרי אותו אויר נחשב כסתום ושוב יש כאן סכך לסוכה זו מחמת הלבוד (משנה ברורה).

ויש כתבו גם כן שאפילו בסוכה שהסכך משפע ונעשה צר למעלה, מכל מקום אם בפחות מגובה שלשה טפחים סמוך למקום סיום השיפוע ישנו ברוחב פחות משלשה טפחים, הרי זה נחשב לבוד וכסתום וממילא נחשב למקום ישר ונחשב כגג. וזאת למרות שבפועל השיפוע משפע ועולה עד שנעשה צר ממש (מגן אברהם).

ובהמשך הסעיף מובאים דברי הרמ"א שמביא יש אומרים, שהטפח האמור לא יהיה אויר, מאחר ואין מחשיבים אויר כגג אפילו על ידי לבוד בכדי להקל, מאחר ואף שאומרים לבוד להקל מכל מקום כיון שעל כל פנים אין כאן בפועל גג רחב טפח רק אויר בלבד. ולכן צריך שיהיה הטפח מהדופן עצמה או מהסכך.

כמו כן כמובן צריך שיהיה שיעור סוכה של שבעה על שבעה טפחים ובגובה עשרה גם ללא המקום הצר שמשפע ויורד בפחות מכך. וכן אם רוצים לישב תחת מקום השיפוע לאחר שעולה בגובה עשרה טפחים מדבר שמסככים בו, כי אם לא כן, לא יוכלו לשבת תחתיו. ואם באמת הדפנות הן מדבר שמסככים בו אזי יהיה מותר לישון אפילו תחת הדפנות.

וכמו יש אומרים אלו - כן ראוי לחוש ולעשות, כמובא בביאור הלכה דיבור המתחיל ויש. שאין להחשיב את הלבוד להקל בכדי להחשיב את האויר כסכך, מאחר ואף שעל פי דין לבוד נחשב כסתום מכל מקום אין זה עדיין בגדר סכך כשר, רק בגדר מקום סתום שאינו אויר. והמכשירים, סוברים שהסתימה שעל ידי לבוד ממשכת את סוג החומר ממנה היא נמשכת שאם היא מחומר המותר לסיכוך הרי הוא נמשך בסתימה על פי תורה ושוב יש כאן סכך.

העולה מן האמור: שאין בעיה כלל בשיפוע של סכך אפילו הוא מרובה, כל עוד ישנו שיעור סוכה שבעה על שבעה טפחים בגובה עשרה טפחים, ואף אם השיפוע הוא משני צדדים למעלה מן הדפנות נחשב הוא לגג.

ורק אם הסוכה עולה ומתקצרת יחד עם הדפנות עד פחות מטפח בראשה – היא פסולה. ויש להשאיר בה סכך ישר בראשה בשיעור טפח (שמונה ס"מ לפי הגר"ח נאה). ולספרדים ניתן להקל אפילו באויר ברוחב טפח מצד דין 'לבוד' הנחשב כסתום.