תשובה: בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם ישנו בעיה לבנות סוכה תחת תקרה? ב) אם כן, האם העיקר שהסכך רואה את השמים או שיש צורך שיהיה ממש תחת כפית השמים? ג) האם זכוכית נחשבת לדבר המקבל טומאה שפסול לסיכוך מעיקר הדין?

ראשית יש להביא את המבואר בשולחן ערוך סימן תרכו סעיף א', שאין לעשות סוכה תחת בית או אילן, וצריך שתהיה הסוכה דוקא תחת אויר השמים, ומי שעשה את סוכתו תחת בית או אילן, יש אומרים שלמרות שהסוכה מצד עצמה יש בה ריבוי סכך עד שצילתו מרובה מחמתו מכל מקום היא פסולה לסוכה, מאחר והאילן צילתו מרובה מחמתו אזי היא פסולה כי אין הסכך מועיל מאומה לסיכוך וצל.

והטעם שמלכתחילה צריך להיות הסכך תחת אויר שהמים, הוא מפני שכתוב בפסוק בסוכות תשבו שבעת ימים, והתיבה בסוכות כתובה בכתיב חסר ללא האות וא"ו, ומכך לומדים שהסוכה צריכה להיות מסוככת בסיכוך אחד ולא בשני סיכוכים, כלומר לא בסוכה שתחת סוכה או בית או אילן, שהרי כמו שבביתו אם ירצה אדם לישב בו בתוך בחג לשם מצות סוכה אינו יוצא בה ידי חובת המצוה מאחר וסוכה אמרה התורה ולא ביתו בו מתגורר על השנה (משנה ברורה).

והנה לגבי במה מותר לסכך ובמה לא, מבואר בשולחן ערוך סימן תרכט סעיף א', שדבר שמסככים בו את הסוכה צריך להיות מדבר שאינו מקבל טומאה, והוא צומח מהארץ והוא תלוש דוקא, אבל דבר שאינו צומח מהארץ למרות שאינו מקבל עדיין טומאה כמו למשל עורות של בהמה שלא נעבדו עדיין ואינם מקבלים טומאה, מכל מקום לא ניתן לסכך בהם, וכן אי אפשר לסכך בדבר שגודל מן הארץ אבל עדיין מחובר אליו כמו אילן המחובר לקרקע.

והטעם לזה משום שכתוב בנוגע לסוכות, וחג הסוכות תעשה לך באספך מגרנך ומיקבך, ולמדו מכך חכמים שצריך לעשות את הסוכה מדבר שאוסף מפסולת הגורן והיקב, כמו למשל הקשים והשיבולים הריקים.

ובהמשך דברי המחבר מביא הרמ"א שכמו כן אין מסככים בעפר למרות שהוא קרקע ותלוש ואינו מקבל טומאה, מפני שצריך הסכך להיות מדבר הצומח מן הקרקע ולא הקרקע עצמה, מאותו הסיבה שנתבארה לעיל, שכתוב מגרנך ויקבך, שהוא דבר הצומח מן הארץ ולא הארץ עצמה.

ומכך כתב הפרי מגדים במשבצות זהב סימן קטן א', שניתן לומר שבשעת הדחק ניתן לסכך בזכוכית, מאחר ושמעתי שנעשה מאפר, ואף אם יש תערובת – הולכים הרי בכל מקום לאחר הרוב. וכוונת דבריו לאפר הנעשה משריפת עצים שהוא דבר שאינו מקבל טומאה.

ואמנם למרות שכן הוא מיקל בכך רק בשעת הדחק מאחר והעץ נשתנה מכפי שהוא ואינו במראית העין כפי שהיה קודם לכן, שאין צורת העץ עומדת עליו והרי זה כמבואר בשולחן ערוך להלן בסעיף ד', שאינו דומה בזה לגידולי קרקע.

והעירו הפוסקים על דבריו אלו, שזכוכית של ימינו שברייתם מהחול אינם בכלל זה רק בכלל קרקע שאין מסככים בו וכאמור ברמ"א (שבט הלוי חלק ד' סימן נז).

אמנם יש כותבים לומר צד אחר, שהרי גדר סכך הוא דבר שעשוי לצל, ומאחר והזכוכית היא שקופה ואינה מגנה כלל מן הצל שוב יש לומר שאינה בכלל סכך כלל, ולא שהיא סכך פסול וממילא יש להתיר במקרה שמעל הסכך או תחתיו ישנו שכבת זכוכית שאין זה פוסל את הסוכה, מאחר ואינו בגדר סכך וכאמור.

אמנם עדיין יש לפסול את הסוכה מדרבנן מאחר והגשם אינו עובר דרך הסכך הכשר שתחתיו, וכל שהגשם אינו עובר פסול מדרבנן, ואפילו אם הוא רק בגודל של ד' על ד' טפחים הרי הוא פוסל את הסוכה (משנה ברורה תרלא, ה). ויש מכשירים את הסוכה אם יש בה שיעור ז' על ז' טפחים כשיעור סוכה – שהגשם יכול לרדת, שאזי כל הסוכה כשרה ונחשבת דירת ארעי (כנף רננה סימן סז), ולכתחילה יש להחמיר בזה.

וראה בשולחן ערוך אדה"ז תרכו סוף סעיף י', שבשעת הדחק יש להתיר בעושה סוכתו תחת האילן, אך לא יברך עליה.

העולה מן האמור: שלכתחילה ודאי שאין לעשות את הסוכה תחת תקרת זכוכית מפני כמה חששות שיש בזה. אמנם בשעת הדחק שאין לו אפשרות אחרת, יכול לעשות הסוכה שם, בתנאי שישנו לפחות 57 ס"מ על 57 ס"מ מהסוכה שאינה תחת התקרת זכוכית, ויכול אף לברך עליה.

אמנם אם כל המרפסת כולה מחופה בתקרת הזכוכית, היא פסולה מדרבנן על כל פנים, מפני שאין הגשמים יורדים לתוכה. ואם יוכל לעשות את החג במקום אחר עדיף, ואם אין לו אפשרות אחרת כלל, עדיף שישב בסוכה זו מאשר שיתבטל ממצות סוכה, כי יש דעה שאינה להלכה המתירה זאת, אך לא יברך עליה.