תשובה: בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בכמה פרטים: א) האם בכלל ישנו סדר קדימה בברכת זימון? ב) אם ישנו מהו הסדר הראוי לקדימה בעניין כוס של ברכה? ג) האם ניתן למחול על הסדר או שהוא חובה, כמו למשל אם בעל הבית קודם והוא מעוניין לכבד את סב המשפחה, או אם כהן קודם ומעוניין לכבד את בעל הבית?
ראשית יש לציין שישנו סימן מיוחד בשולחן ערוך העוסק בסדר דיני קדימה בברכת כוס של ברכה בזימון, והוא סימן רא בשולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכת המזון.
כתב המחבר בסעיף א', שאם ישנם כמה בעלי בתים שהתקבצו יחד לאכול, וכל אחד אכל משל עצמו, אזי הגדול שבכל המסובים הוא המברך, והכוונה לגדול שבחכמה שבהם, שהוא המברך ברכת המזון לכולם.
והוא קודם לכל אף על פי שבא בסוף הסעודה, והגדר בזה הוא שכל שאם היו מביאים איזה שהוא משהו נוסף בסוף הסעודה היו יכולים לאוכלו, אזי נחשב עדיין כסיום וחלק מהסעודה.
וכתבו האחרונים שמסתבר לומר, שלמרות זאת, זהו דוקא כאשר גומר עמהם ואין צריכים להמתין לו, או שרוצים להמתין לו, אך אין הם מחוייבים להמתין שיגמור את סעודתו באם בא בסוף ומתעכב באכילתו, בכדי שהוא דוקא יהיה המברך, אלא יכולים לתת למישהו אחר לברך, והוא יענה עמהם (משנה ברורה).
אמנם אין זה חובה עליו, אלא שהוא קודם לכל, ואמנם אם רצה ליתן את זכות הברכה למישהו אחר מהמסובים הרשות בידו.
כמו כן כתבו האחרונים שאם הגדול בחכמה מתעכב ושוהה הרבה בברכתו, מאחר ויש לו לחה הרבה וצריך לרוק באמצע ברכתו ריבוי פעמים, אין להקדימו, מפני שאין זה נכון שיפסיק הרבה פעמים בכדי לירוק והאחרים השומעים ממנו הברכה ימתינו עליו (שולחן ערוך אדה"ז).
[ולכאורה יש לדון לפי זה באדם נכבד וזקן מאוד, שברכתו לוקחת ריבוי זמן מפני חולשתו, האם מכל מקום יש להקדימו ומה שאמור לעיל הוא רק כאשר ההתעכבות היא מפני סיבה של חולי המעכב כמו רקיקה ריבוי פעמים מחוץ לעניין הברכה עצמה, אך אם מדובר שברכתו מתמשכת יותר זמן מהרגיל עליהם להקדימו, או שיש לומר שכל התעכבות מעבר לרגיל, הרי זה טורח הציבור ואין נכון שיתעכבו, ואין צורך להקדימו, ויש לעיין.]
ודין קדימה האמור הוא אף לפי המנהג כעת שכל אחד מברך לעצמו בלחש, שמכל מקום יש לכבד את הגדול משום דרך ארץ שהוא יהיה המזמן לכולם (פרי מגדים). ובשער הציון שם כתב שכן מוכח מהשולחן ערוך עצמו שלמרות שכתב כבר בסימן קפג שהמנהג כיום שכל אחד מברך לעצמו בלחש, מכל מקום הביאו סימן זה (סימן רא) בעניין דיני סדר הקדימה בכוס של ברכה, ועל כרחך מפני שלמדו שגם לפי המנהג קיים קדימה זו.
אולם כל האמור הוא דוקא כפי שנתבאר שכל המסובין אכלו כל אחד משלהם, ולא היה בעל הבית אחד שאירח אותם, אך אם התארחו אצל בעל הבית ואכלו משלו, אזי הדבר תלוי בו לתת לאורח איזה שירצה לברך על הכוס, ואפילו אם קטן שבהם, או לאחר מבני ביתו.
וכפי שהביא המחבר בהמשך הסעיף שם, שאם ישנו אורח הוא המברך אפילו אם בעל הבית גדול ממנו, בכדי שיברך לבעל הבית. וכפי שלמדו מהפסוק 'וברכת את' – לרבות את בעל הבית לברכה (באר היטב).
ובביאור הלכה שם (דיבור המתחיל ואם) מצדד, שכמו כן יכול לברך בעצמו אם רוצה, מאחר ומבואר בשולחן ערוך שמעלת אורח גדולה מגדול שבחבורה בכדי שיברך לבעל הבית, ואם כן יכול לומר, כלום תקנו זאת אלא משום תקנתי, ואני נוח לי יותר בזה שאני יברך בעצמי, עיין שם.
וגדול קודם לכהן עם הארץ, ואם הוא תלמיד חכם מצוה להקדימו לתלמיד חכם אף שהוא גדול מחכמת הכהן. ומכל שכן אם הם שווים בחכמה. ומכל מקום רשות ביד הגדול להקדים את הכהן אפילו אם אינו חכם, מאחר והוא מברך רק ברשותו הרי שאין זה פחיתות לכבודו (שולחן ערוך שם סעיף ב').
העולה מן האמור: שאם מדובר באירוע שכל אחד אכל משל עצמו (כמו שיצאו כל המשפחה או כמה חברים למסעדה, וכל אחד שילם על חלקו וכיוצא בזה), אזי אם יש שם כהן תלמיד חכם הוא קודם לכל, ואם אין שם כהן (או שישנו כהן אך הוא עם הארץ), אזי הגדול בהם בחכמה קודם לכל, אמנם ברשותו לכבד לאחר איזה שירצה, אפילו קטן ממנו.
ואם כולם התארחו אצל אחד מהם, וכולם אוכלים משלו, אזי 'בעל הבית' המארח קודם לכל, ויכול לברך בעצמו, או ליתן רשות לאחד מהאורחים איזה שירצה מהם – לברך על הכוס.
