נשמות של תוהו – המשך

הרבי התבטא בקשר להבאת הגאולה שצריך לפעול באופן של "אורות דתוהו בכלים דתיקון". מכאן אנו מבינים שאין לזלזל או להזניח את כוחות התוהו, אדרבא, העוצמות הגבוהות שבהם הם אלו שיכולות להביא את הגאולה, וזה גם כשמדברים על גאולה פרטית של כל אדם, אלא שיש לרתום את עוצמת התוהו בצורה הנכונה - אורות דתהוהו בכלים דתיקון.

ענין זה נוכל להבין על פי מה שמוסבר בחסידות שגם במצב התוהי כלול ניצוץ חיובי. כלומר, מניע ורצון טוב. כיוון שלאמיתו של דבר הניצוץ הזה הוא חיובי ואמיתי, אי אפשר להתעלם ממנו. חלק מתהליך הריפוי והעזרה צריך לכלול בירור של אותו ניצוץ. עלינו להפריד את הניצוץ הטוב מהחשיבה התוהית לפני שנאמץ חשיבה חדשה ומתוקנת. למשל: לילד יש פחדים. ההקצנה של הפחד היא מצב תוהי, אבל הניצוץ הטוב שמאחורי המצב התוהי יהיה, למשל, הרצון להיזהר ולהתרחק ממצב של סכנה. הפחד מגן על אדם מסכנה, וגם המצב המתוקן צריך לכלול בתוכו אותה הזהירות.

הנחת יסוד זו מושתתת על המבואר בספרי הקבלה והחסידות, בסדר ההשתלשלות של העולמות הרוחניים (אשר הם גם המקור לכל החוויות, המאורעות והתהליכים הנפשיים שבעולמנו), כי העולם המתוקן בסדר בריאת העולמות מכיל ניצוצות שנפלו מעולם התוהו שנשבר. המושג תיקון אינו מבטא שלמות מוחלטת העומדת בפני עצמה, אלא מציאות המבוססת על תיקון הניצוצות שנפלו מעולם התוהו. רעיון זה בא לידי ביטוי גם במשמעות של המילים תוהו ותיקון: המצב הבעייתי נקרא בשם תוהו. מילה המגדירה מצב של חוסר סדר וחוסר איזון ("תוהו ובוהו" וכדומה). המצב הנכון נקרא בשם תיקון (ולא שלמות וכדומה) ומרמז על מציאות שבורה שתוקנה.

מעבר מתוהו לתיקון, דומה במובן מסוים לתהליך של גדילה טבעית. לתוהו סימנים של ילדותיות. ילד קטן הוא על פי רוב רגשי יותר, רואה את המציאות באופן קיצוני ובלתי מאוזן, מבקש סיפוקים מידיים. לעומת זאת, התיקון הוא מצב של בגרות – ראייה רחבה והסתכלות שכלית. ההתפתחות כוללת צמיחה פיזית וגם צמיחה תודעתית: התפתחות מתפיסה של תוהו לתפיסה מתוקנת, הן של האדם עצמו הן של המציאות שסביבו. כשם שהבגרות מגיעה בהכרח אחרי תקופת הילדות ונבנית על גביה, כך התודעה המתוקנת מבוססת על התוהו. היא אינה מבטלת את התוהו אלא מאזנת אותו ומכניסה בו ממדים נעלים יותר, כפי שאי אפשר לוותר על תקופת הילדות ולקפוץ היישר אל החיים בוגרים הגישה שלפיה יש לנטוש את המצבים הבעייתיים ולחפש מקומות נוחים יותר תוך התנתקות מוחלטת מהמקום הקודם, עלולה להוביל מעבר ממצב קיצוני אחד למצב קיצוני אחר. הקיצוניות האחרונה מתיימרת להיות תיקון, אבל למעשה גם היא אינה אלא הנהגה של תוהו.

חלילה לחשוב שאין דרך לעזור לאנשים או ילדים המפתחים מאפיינים של תוהו, ובוודאי שאין דינן תמיד ליפול. יש להאמין שבתוכן קיימת שלימות פנימית, ולעזור להם לתקן גם את החלק הלא מתוקן.

דבר זה דורש זיהוי מדויק של המקום התוהי, וקבלת כלים לצמוח מתוכם אל התיקון, תוך הכללת הניצוץ החיבוי שבתוהו.

הרחבה בנושא זה, דוגמאות, והסברת תהליכי שינוי מתוהו אל התיקון, תוכלי למצוא בספר החדש שיצא לאור על ידנו עכשיו בשם - "לך לך".

גמר חתימה טובה.