תשובה: בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם יש איסור בעצם ניפוח הבלון גם ללא קשירה? ב) האם כל קשר בבלון אסור או שיש קשרים שמותר? ג) האם יש הבדל האם קושר לימים מרובים או בלון העומד בדרך כלל למעט זמן?
ראשית נביא המבואר בשולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שמ סעיף ח לגבי מילוי כרית בנוצות, שמוכין שנפלו מן הכסת, מותר להחזירם אבל אסור לתת אותם מלכתחילה בכרית.
ולפי זה למד בספר שמירת שבת כהלכתה פרק טו אות פט ועוד, לאסור לנפח בלון אפילו ללא קשירה, מצד שזה דומה למכין כלי ועל דרך הממלא כסת בנוצות שאסור לתנו לכתחילה בתוכו בשבת.
אולם יש שכתבו להתיר הדבר כאשר מדובר בדבר ללא קשירה, כפי שהביא בשאלות ותשובות בצל החכמה חלק ד סימן צב, בנוגע לכרית גומי המיוצר במיוחד לצורך ישיבה עבור חולים מסוימים המתקשים לשבת על גבי כסא אפילו כשהוא מרופד. שמנפחין את הכר העשוי בצורת טבעת דרך נקב קטן עד שהוא מתמלא רוח. וכאשר הוא כבר ממולא אויר די הצורך סותמים את הנקב בפקק או בבורג. כאשר דרך תשמישו של הכר הוא מתרכך קצת עד שכבר קשה לשבת עליו מסירים את הפקק או את הבורג וחוזרים ומנפחים אותו. ובזה יש לדון אם מותר לנפח כר גומי כזה ביום השבת או אסור משום תיקון כלי או עשית כלי.
כמו כן יש לדון האם יש חילוק בזה בין אם כבר השתמש בו לפני השבת אלא שנתרכך ורוצה לחזור למלאות אותו באויר ביום השבת, לבין כרית חדשה שלא נשתמש בו עדיין מעולם, וביום השבת רוצה הוא לנפח אותו בפעם הראשונה לשבת עליו, שאולי זה נחשב תיקון כלי יותר ואסור.
ורוצה לומר על פי דקדוק דברי המהרי"ל בתשובות אשכנזית שדקדק לכתוב, ועשוי להכניס ולהוציא תדיר, לפי שבאמת גם בכר וכסת דרכו להכניס ולהוציא את המוכים שבתוכם, כמבואר במשנה שהכר והכסת של עור הרי אלו צריכים שיבואו בהם המים. ופירש הר"ש שם, שדרך כר וכסת של עור להכניס ולהוציא מה שבתוכן. אלא לפי שמכל מקום אין דרכו להוציא מה שבתוכם רק אחר זמן מרובה כשיתלכלכו או יקרעו, לכן בהכנסת המוכין לתוכם נחשב כעושה כלי.
מה שאין כן חגורה דרכו להכניס ולהוציא מן המכנסים ולתוכם תדיר, היינו שאינו משאירו בתוכם לזמן מרובה, ולכן יהי מותר. וכפי שמבואר על כך בערוך השלחן סימן שיז סעיף יד, שאבנט מותר להכניס במכנסיים במקום שדרך לעשות כן משום שאינו מבטלו שם, ויוציאו בחזרה ואין כאן תיקון כלי. הרי שהוא השמיט את תיבת 'תדיר' משום שעיקר ההיתר הוא משום שאינו מבטלו שם. ובוודאי גם במשאיר האבנט במכנסים ליום או יומיים מותר להכניסו בשבת כיון שאינו מבטלו שם.
ולפי זה מובן כמו כן שיש להתיר גם לנפח כרית גומי, מאחר ולמרות שאינו מוציא את האויר ממנו בכל פעם בגמר תשמישו, מותר לנפחו בשבת, כיון שאינו מבטל את האויר שם לזמן מרובה.
ומסיים שם למעשה, שעל פי האמור מי שמתיר נפיחת הכר משום עונג שבת ונוחות בלבד אפילו שלא במקום צער אין מזניחים אותו כי יש לו על מי לסמוך, אבל במקום צער וחולי פשוט שמותר, ולכן מותר לנפח כרית גומי בשבת כשאין בו חשש שמא יקשור, ואפילו אם הוא כרית חדשה.
אמנם ישנם פוסקים הכותבים להימנע מכך אפילו בניפוח בלי קשר, וכל שכן עם קשר, כמבואר בשאלות ותשובות שבט הלוי חלק ט סימן עח, בעניין האם בלון הוא מוקצה, והאם מותר לנפח בהם בשבת, כי אפשר שהוא מתקן כלי. וכתב על כך, שלטלטל בלון לכאורה מותר שהרי זה כעין כדור שהתיר הרמ"א בטלטול, אבל לנפח אותו ולתקנו מלכתחילה, אפילו אם אין צורך בקשירה - נראה שנהגו בו איסור.
העולה מן האמור: שלמעשה יש לחלק בין דבר שמנפחים אותו לימים רבים, שבזה יש להימנע אפילו ללא קשירה, כי יש לחשוש בזה לתיקון כלי. לבין צעצועי ילדים שממלאים ומוציאים בהם את האויר בתדירות, שבזה יש להתיר מאחר ואין בזה תיקון כלי (אמנם דבר שעשוי על ידי קשירה מכל מקום יש לאסור משום מלאכת קושר).