בשאלה זו דנים כמה וכמה מהמפרשים, והעלו אצלם כמה וכמה ביאורים, וביאור מיוחד במינו נמצא בשיחתו הקדושה של הרבי מה"מ, ליקוטי שיחות חלק ל' שיחה לפרשת חיי שרה.
בתחילה מעלה הרבי אפשרות לביאור, שמלכותם היתה באופן וע"ד של "קיסר ופלגי קיסר", היינו שישנו אחד שהוא המרכזי – קיסר, וישנו אחד שהוא ה"שני לו" – פלגי קיסר.
ועד"ז היה אפשר לתרץ, שמלכותם היתה באופן של "קיסר ופלגי קיסר". אך דוחה הרבי אפשרות זו, מכיון שקיסר ושני לו אינם באותו תוקף של מלכות, ואילו לא מצינו שבאותו הזמן הי' אחד משניהם (דוד או שלמה) באופן ד"שני לו".
וכדי להקדים זאת, מקדים הרבי ביאור כללי ומקיף בהבדל הכללי בין מלכות בית דוד לבין מלכות סתם. ויסוד לכל הוא בדברי הרמב"ם בנוגע לירושת המלכות:
"מאחר שמושחין המלך הרי זה זוכה לו ולבניו עד עולם שהמלכות ירושה שנאמר למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל .. ולא המלכות בלבד אלא כל השררות וכל המינויין שבישראל ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם, והוא שיהי' הבן ממלא מקום אבותיו בחכמה וביראה", ואח"כ ממשיך הרמב"ם בנוגע למלכות בית דוד "כיון שנמשח דוד זכה בכתר מלכות והרי המלכות לו ולבניו הזכרים עד עולם שנאמר כסאך יהי' נכון עד עולם ולא זכה אלא לכשרים כו' אע"פ שלא זכה אלא לכשרים לא תכרת המלוכה מזרע דוד לעולם, הקב"ה הבטיחו בכך כו'".
ומבאר הרבי ההבדל בלשונות הרמב"ם בין מלכות סתם לבין מלכות בית דוד, שישנו "חילוק עיקרי בין ירושת מלכות בית דוד לירושת המלכות בשאר מלכים (ושאר עניני שררה ומינויין שבישראל)".
והביאור בזה:
ענין המלכות יכול להיות בשני אופנים: אופן א) התפקיד של מלוכה, שהן הפעולות והנהגות המלוכה, מלך שיוציאם ויביאם וידאג להם לכל צרכם. היינו מלוכה כתפקיד.
וישנו אופן ב) מלך בעצם. היינו שהוא איש מנושא בעצם (ובדרך ממילא הוא מתנהג כמלך). היינו שבמהותו הוא שונה מהסביבה שלו, ולא שהמלוכה נוצרה מתוך ההנהגה, או מתוך המינוי שמינו אותו בפועל.
דוד המלך לא זכה רק ל"מלכות" בפועל, אלא גם ל"כתר מלכות", שהוא נמצא רק במלכי בית דוד. למרות שדיני מלך יכולים לחול על מלך משאר שבטי ישראל, אך "עיקר המלכות" הוא שייך לזרע דוד בלבד. וזהו הענין ד"כתר מלכות" שזכה בו דוד, "לו ולבניו הזכרים עד עולם" — לא רק שהם ימלכו בפועל, אלא שהם יהיו מלכים בעצם.
והוא "עיקר המלכות" השייך לזרע דוד בלבד, כי אינו רק הנהגת המלוכה, אלא ההתנשאות שבנפש, שניתן בדוד וזרעו עד עולם
וזהו גם הסיבה, שמלכות בית דוד היא ענין שלא שייך בו הפסק כלל: כי כל דבר שהוא באופן של מינוי תפקיד, הוא באופן של מציאות נוספת על האדם, ובמילא שייך שיהיה בזה הפסק ושינוי, אבל עניין שהוא בעצם מהותו של האדם – כמו זרע דוד שהמלכות היא חלק ממהות נפשם, לא שייך בזה שום הפסק, והוא עובר בדרך ממילא בין אב לבנו.
ומגדיר זאת שם הרבי, ששאר מלכים ירושת התפקיד אצלם היא כמו ירושת נחלה, שאחד יש לו בעלות על תפקיד מסויים והוא מוריש אותו לבנו,
ואילו אצל מלכי בית דוד אין זה כמו ירושת נכס, אלא הוא ענין הבא בדרך ממילא, שע"י ש"זכה דוד בכתר מלכות", "הרי המלכות לו ולבניו הזכרים עד עולם", שבדרך ממילא נטבע בהם כח המלוכה עד עולם.
ומחילוק יסודי זה, נמצא גם חילוק באופן הגדרתו של הבן בחיי אביו:
אצל שאר מלכים (וכל השררות) שגדר מלכותם אינו אלא התפקיד דמלוכה, מובן, שכל זמן שהאב חי וקיים, א"א שיחול על הבן שום גדר של מלכות (כ"ז שאביו עדיין מולך), כי תפקיד המלוכה לא יתכן אלא לאחד. וגם אם הוא בן הראוי למלא מקום אבותיו — הרי כל זמן שאביו מולך אין להבן כלום בענין המלכות (כמו בירושת נכסים, שכ"ז שהמוריש בחיים אין להבן שום בעלות על נכסי האב), והוא רק בגדר ראוי ליורשו. כי כל העניין הוא בעלות על תפקיד, והבעלות כעת נמצאת אצל האב ולא אצל הבן.
משא"כ אצל מלכי בית דוד, כיון שיש אצלם כתר מלכות, שכח המלוכה מוטבע בעצם נפשם, הרי זהו ענין הקיים גם בחיי אביו.
ועפ"ז מבאר מה עשה דוד בהמליכו את שלמה בחייו:
"אע"פ שזכה שלמה בכתר מלכות תיכף משנולד, להיותו זרע כשר, והי' לו כח המלוכה בעצם, מ"מ, כל זמן שדוד הי' בחיים ומלך בפועל, הרי כח המלוכה של שלמה הוא רק "בכח" ולא "בפועל", כי אין הכרח שימלוך בפועל [דלא מיבעי אצל שלמה שהיו לו עוד אחים ואין וודאות שהוא יהי' המלך, אלא גם אם הי' מדובר בבן יחיד, הרי אפשר שימות בן בחיי האב ולעולם לא ימלוך בפועל];
אבל על ידי בחירת דוד בשלמה בנו וציוויו למושחו, חל עי"ז על שלמה שם מלך, היינו לא רק שעתיד הוא לירש את המלוכה מדוד, אלא יש עליו שם מלך בפועל (כיון שזכה ב"כתר מלכות")."
ולפי זה מובן גם מדוע אין זה סותר לכלל שאין שני מלכים משתמשים בכתר אחד, כי כל הבעיה היא שהנהגת המלוכה בפועל תהיה על ידי שניים בבת אחת, וזה אינו שייך כי אין דעותיהם שוות;
אבל עצם השם של מלך, שתלוי ב"כתר מלכות" וכח המלוכה שניתן לדוד וזרעו עד עולם, הוא יכול לחול על שנים בזמן אחד, ללא בעיה.
ויהי רצון שנזכה כבר להתגלות מלך המשיח בפועל ממש, למטה מעשרה טפחים – שלאחרי שישנו כבר את המלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות, עד למצב שהוא ב"חזקת משיח" שיהיה כבר בפועל ממש "משיח ודאי" ויוציא את כל בני ישראל מהגלות תיכף ומייד.