משחה נגד יתושים בשבת

שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שכח סעיף כג: נותנין ספוג וחתיכות בגדים יבשים וחדשים, שאינן לרפואה אלא כדי שלא יסרטו הבגדים את המכה; אבל לא ישנים, שהם מרפאים. וה"מ ישנים, שלא נתנו מעולם על המכה, אבל אם היו כבר על המכה אפילו ישנים שרי, דשוב אינם מרפאים.

נחלת צבי על שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שכח סעיף כג: נותנין ספוג כו'. ברייתא פרק ר' אליעזר דמילה [שם]. ונראה פשוט דוקא בחתיכות בגדים לחוד אמרו לחלק בין ישנים וחדשים אבל לא בספוג, דבספוג מותר בכל ענין. וכך נראה מפירוש רש"י שם דפירש דמוך יבש היא כתיתין, וכך נראה מדברי הרי"ף [נג ע"ב] דכתב הא דקתני מוך יבש בחדתי כו':

עולת שבת על שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שכח סעיף כג אבל לא ישנים וכו'. פירוש דקאי אבגדים אבל בספוג בכל גונא מותר. וכן כתב בכנסת הגדולה מהדורא בתרא [הגהות ב"י אות כה], וכן הסכים הב"ח [סי"ד]:

פרי מגדים משבצות זהב על שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שכח סעיף כג: וחדשים. עיין ט"ז. כן כתב הב"ח [עמוד תק ד"ה אכן] דבגמרא קל"ד ב' ארומיא דכתיתין, משני חדתי שרי, ישנים אסור. אבל ספוג אפילו ישנים שרי. ולכן היפך המחבר, ספוג בכל ענין שרי, וכתיתין דוקא חדשים, דלא כמו שכתב בטור. וכן משמע בגמרא, דתניא ברישא נותנין מוך יבש וספוג יבש, ולא אמר נותנין מוך וספוג יבש, שמע מינה הא כדאיתא כו', יע"ש. ובאליה רבה [ס"ק] כ"ד השמיט תיבת עוד, וצ"ע:

משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שכח סעיף כג וחדשים וכו' – עיין בט"ז שכתב דהאי וחדשים לא קאי אספוג דהתם אפילו בישנים שרי שאינם מרפאים ודלא כדעת הטור וכ"כ בא"ר ועיין בסימן ש"א סכ"ב שהעתיק שם המחבר לשון הטור דספוג מרפא ואולי כונת המחבר שם רק אספוג לח וצ"ע:

ערוך השולחן אורח חיים סימן שכח: סעיף לב: נותנין ספוג וחתיכות בגדים יבשים חדשים על המכה מפני שאינן לרפואה אלא כדי שלא יסרטו הבגדים את המכה אבל לא מבגדים ישינם שהם מרפאים את המכה וספוג גם ישן מותר ונראה דספוג מותר גם בספוג שהיא מאיזה מין שהיא סופגת מים בתוכה וכן ספוג של צמר כמו שאמרו במיתת ר' חנינא בן תרדיון הביאו ספוגין של צמר והניחו על לבו ואפשר דשל צמר דינה כבגדים וצ"ע וזה שבגדים ישינים אסורים ה"מ שלא ניתנו מעולם על המכה אבל אם היו כבר על המכה אפילו ישנים מותרים מפני דשוב אינם מרפאים:

סעיף לג: ונותנים עלה על גבי מכה בשבת מפני שאינה מרפא אלא משמרה שלא תתחכך בבגדיו חוץ מעלי גפנים שהם לרפואה וכן שארי עלים אם ידועים הם לרפואה אסור וכ"ש שאסור ליתן זאל"ב על המכה וכן אין נותנין גמי על גבי המכה מפני שגמי מרפא וזהו הכל בסתם מכה שאין בה שום סכנה ואינה בכלל מחלה אבל יש מכות מסוכנות לפי דברי הרופאים ואם הסכנה הוא לכל הגוף הוה כדין חולה שיש בו סכנה ואם יש בו סכנת אבר עושים ע"י א"י ואיסור דרבנן ע"י עצמו כמו שנתבאר וזה תלוי הכל לפי דברת הרופאים:

שולחן ערוך הרב אורח חיים סימן שכח סעיף כט: מותר ליתן על גבי המכה ספוג וחתיכות בגדים יבשים אם הם חדשים מפני שאינן לרפואה אלא כדי שלא יסרטו בגדיו את המכה אבל לא חתיכות בגדים ישנים שהן מרפאות במה דברים אמורים כשלא היו מעולם על המכה אבל אם היו כבר על המכה שוב אינן מרפאות אף על פי שהן ישנות ומותר ליתנו על גבי מכה בשבת:

נותנין עלה על גבי המכה בשבת שאינו אלא כמשמרה חוץ מעלי גפנים שהם לרפואה והוא הדין כל עלין שהן מרפאין ואם נתנם עליה מבעוד יום והסירם מעליה משחשכה אפילו במזיד מותר להחזירה מפני שלא אסרו כל רפואה משום גזרת שחיקת סמנים אלא כשמתחילה בשבת אבל לא כשכבר עשאה לו מבעוד יום ומחזירה לו בשבת.

אבל רטייה שהסירה מעל גבי המכה במזיד אפילו עודה בידו אסור להחזירה גזרה שמא ימרח ויחליק הגומות שבה ויתחייב משום ממחק כמ"ש בסי' שי"ד אבל אם הוחלקה מעל גבי המכה מאליה משחשכה לא גזרו בזה ומותר להחזירה ואפילו אם נפלה ממנו לגמרי דינה כהוחלקה במה דברים אמורים כשנפלה על גבי כלי אבל אם נפלה על גבי קרקע אם בא להחזירה הרי זה כמניחה בתחלה בשבת ואסור גזרה שמא ימרח ומשום גזרת שחיקת סמנים.

וע"י נכרי מותר להניחה על המכה אפילו בתחלה אם יש לו ממנה צער ומקצת חולי כמ"ש למעלה אבל אסור לומר לנכרי לעשות הרטייה בשבת שמירוח הרטיה הוא מלאכה גמורה וע"י נכרי הוא שבות גמור ולא התירוהו אלא אם כן חלה כל גופו או שיש סכנת אבר כמ"ש למעלה.

מגלה אדם קצת רטייה ומקנח פי המכה ומחזירה עליה וחוזר ומגלה קצתה השני ומקנח פי המכה ומחזירה עליה שכיון שאינו מסירה כולה בבת אחת מותר להחזירה אבל לא יקנח את הרטייה מפני שהוא ממרח: