בנוגע לפרט הראשון שבשאלתך, הנה יש בזה כמה וכמה שיטות. ישנם ספרים שמונים את את מספר המצוות של חכמים – שבע מצוות דרבנן, ויחד עם תרי"ג המצוות מן התורה, נמצא שישנן תר"ך מצוות.

אך, בספרו של הרמב"ם, היד החזקה, למרות שהוא מונה לפרטי פרטים את כל המצוות שמן התורה, כלליהן ופרטיהן באופן מפורט ביותר, אין הוא מונה את מספר של המצוות דרבנן. וזהו פלא.

כי דרכו של הרמב"ם בספרו הוא לסכם ולפרט מהן המצוות, כמה מהן עשה וכמה מהן לא תעשה, בראש כל הלכות ובסופן, ומדוע לא עשה הרמב"ם מניין מסויים גם למצוות אלו.

ישנם כמה וכמה ביאורים שנאמרו בביאור שאלה זו, ואין כאן המקום להיכנס לכולם, ולשלימות העניין ניתן לראות בליקוטי שיחות, חכ"ט, שיחה ב' לפ' שופטים, שם מובאים באריכות כמה וכמה שיטות המבארות את העניין, וכאן נביא את התשובה הסופית שבדברים – כפי שהיא מבוארת שם בצורה מיוחדת.

ונקודת העניין בזה היא:

בכך שהרמב"ם מדייק וחוזר ומונה את המספר של המצוות שמדאורייתא, ובדווקא הוא לא מציין את המספר של המצוות שמדברי סופרים, בזה עצמו בא לידי ביטוי ההבדל שבין המצוות שמן התורה לבין המצוות שמדרבנן.

המצוות שמן התורה, מהותן שהן במספר קבוע ומסויים, ועליהן נצטווינו בתורה "לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו". וכמו שמביא הרמב"ם בהל' יסודי התורה רפ"ט, "דבר ברור ומפורש בתרוה שהיא מצוה עומדת לעולם ולעולמי עולמים אין לה לא שינוי ולא גרעון ולא תוספת, שנאמר את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם תשמרון לעשות לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו".

כי מהותן של מצוות אלו, שיש להן מספר קבוע ומסויים, שאי אפשר לשנותו בשום אופן שבעולם, לא להוסיף עליו ולא לגרוע ממנו.

ואילו, מהותן של מצוות דרבנן הן "מצוות שנתחדשו" (כל' הרמב"ם) – מצוות שאותן חכמים חידשו בכח התורה, "כדי לחזק הדת ולתקן העולם" (כל' הרמב"ם בהל' ממרים פ"א ה"ב).

המצוות האלו הינן – ההיפך ממספר קבוע, ולכן אין הרמב"ם יכול לציין מספר ביחס למצוות של חכמים, כי כל המהות של מספר קבוע שייכת רק במצוות שמן התורה, ולא במצוות של חכמים.

ואין זה רק בהסברת הדברים בשרשם, אלא שכן הוא בפועל ממש. מכיון שמוטל על חכמים החובה לעשות סייג לתורה לפי מה שהשעה צריכה, ייתכן שתגיע "שעה" כזאת שידרש בה להוסיף עוד תקנות ומנהגים, מצוות דרבנן, ואז יהיה מוטל חיוב על חכמים להוסיף, וחיוב על בני ישראל לקיים את אותן ההוספות.

[ולמרות שכדי שזה יקרה בפועל ממש צריכים בי"ד הגדול שבכוחו להוסיף תקנות, ואין כל אחד יכול לבוא ולחדש תקנות משל עצמו, הנה: א) אין זה משנה את הגדר של המצוות, שקיימת אפשריות כזאת להוספה על המצוות באם יהיה בי"ד הגדול. ב) קרוב לומר כי לדעת הרמב"ם ייתכן שיתחדשו בפועל תקנות – שהן בגדר מצוות דרבנן – גם כאשר לא קיים בית הדין הגדול. כי לדעתו, תקנה ש"הסכימו עליהם כל ישראל" – יש לה בכל הזמנים את התוקף של מצוות דרבנן].

ולמרות שישנם את כל הביאורים וההסברים על כך שישנם דווקא שבע מצוות מדרבנן, והמספר שבע הוא בדיוק, כפי שהובא לעיל שתרי"ג מצוות בתוספת הז' דרבנן הן תר"ך, בגימטריא "כתר" תורה. הרי אין כל זה סותר להאמור לעיל, כי זה ביחס לכפי שהדברים הם בפועל ממש, אבל בגדר ההלכתי שייך שיתווספו.

כלפי שמיא גליא שבפועל ישנן רק שבע, אך על פי הלכה ישנה היכולת להתווסף עוד. ובדרך הרמז, הלכות התורה שייכות לבחינת ה"כתר" שאין מספר וגבול. כתר עליון הוא נעלה ממדידה והגבלה, ללא חשבון. כל זה הוא בנוגע לפרט הראשון.

ובנוגע לפרט השני, הנה אנו מברכים "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על.." בכל המצוות דרבנן, מפני שהקב"ה ציווה עלינו "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל", זאת אומרת שיש עלינו חיוב לשמוע בקולם של חכמים שבכל דור ודור בכל מה שיגידו לנו.

ולכן, גם במצוות אלו של נטילת ידיים וכדומה, הנה על מצוות אלו ציווה לנו הקב"ה בתורתו "לא תסור" מן הדבר שיגידו לנו חכמים, ובמילא ישנה עלינו חובה לשמוע בקולם בנוגע לזה, ובנוגע לכל עניין.

ויהי רצון, שבזכות השמיעה והציות לדברי חכמים שבכל דור, נזכה לגילוי משיח צדקנו תיכף ומייד ממש.