שלום רב, יש לזכור, כי גם יהודי שאינו שומר תורה ומצוות יש בתוכו נשמה אלקית, לא פחות מאדם שומר מצוות, אלא שמחמת סיבות מסוימות, שלרוב אינן תלויות בו, אלא ברצונו של "מסבב הסיבות", לא התחנך ואינו יודע על הדרך הנכונה לנהוג. לעומת זאת, יכול להיות אדם שמקפיד על קלה וחמורה, ובכל זאת, הכל נובע מתוך מקום של "לקבל שכר" או סיבה אחרת, ברמה כזו של יניקה או אפילו עיבור. לכן, לא ניתן לעשות כנראה, חלוקה גורפת בעניין זה. אבל בהחלט ניתן לומר, כי כיון שגדלות אמיתית בצורה השלימה שלה, היא התגלות מוחלטת של הנשמה האלקית, וזה חייב לעשות במקביל לקיום ייעודה בעולם, ובמימוש כל היכולות הרוחניות שלה, וממילא - קיום מצוות. אבל אין זה מדד מוחלט. יכול להיות אדם שלא מקפיד על הכל (לא בגלל שמונע מאינטרסים, אלא בגלל שלא יודע וכו') ומבחינה פנימית - יש לו רצון ושאיפה להתמסרות מוחלטת וחוסר התרכזות בעצמו, הרבה יותר מאחרים. זאת אומרת, יתכן מצב שהוא מגלה יותר הנשמה האלקית שבו, למרות שלא מודע כלל שזו הנשמה האלקית, ואין זה בא לידי ביטוי במצוות שבין אדם למקום. ויש להוסיף גם, כי בדרך כלל, חוסר עשיית מצוות, וכל שכן עשיית דברים אסורים, מטמא את הנפש וממילא מחליש אותה. אך שמדובר על אדם שהוא בגדר של "תינוק שנשבה" שאין זה באשמתו, יש לומר, שזה כלל לא פוגע בעוצמתה של הנשמה האלקית שבו. בשורות טובות ושבת שלום
