תחילה נקדים כמה פרטים בעניין בסיס לדבר האיסור, ונדון האם יש בכלל בלבוש בו נמצא הכסף, דין בסיס לדבר האסור: הנה מבואר בשולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שי סעיף ז, מטה שיש עליה מעות, או אפילו אין עליה עתה והיה עליה בין השמשות, אסור לטלטלה מאחר ומגו דאתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולי יומא. ומוסיף הרמ"א שזהו אפילו לצורך גופו או לצורך מקומו. וכמו כן כל דבר היתר שמונח עליו איסור.
אבל אם אין עליה עתה מעות וגם לא היה עליה ביו השמשות, מותר לטלטלה אפילו יחדה למעות והניחם עליה מבעוד יום, כיון שסילק אותם קודם בין השמשות. וברמ"א מביא שיש אוסרים בייחד לכך והניח בהם אף על פי שסילקן מבעוד יום, ולכן אסור לטלטל כיס של מעות אף על פי שהוציא המעות ממנו מבעוד יום, אלא אם כן עשה בו מעשה שפתחו מלמטה וסלקו מן היחוד, וכן נוהגים. מיהו לצורך גופו או לצורך מקומו, מותר.
וממשיך שם, שכמו כן הוא בכיס התפור בבגד, שהואיל ועיקר הבגד עומד ללבוש, אם הוציא המעות משם, מותר ללבוש הבגד, כי הכיס בטל אצלו, אבל אם שכח בו מעות, מותר לטלטל הבגד, כי לא אומרים שכל הבגד נעשה בסיס למעות, הואיל ואין המעות על עיקר הבגד. אבל אין ללובשו בשבת, כי חוששים שמא יצא בו לרשות הרבים.
ובמגן אברהם בסימן קטן ו' מקשה על מה שכתב המחבר שההיתר לטלטל את הבגד הוא מפני שהכיס בטל אצלו. שלכאורה גם בלא זה יהיה מותר ללובשו מאחר ומותר לטלטל מוקצה לצורך גופו?
ומתרץ שכוונת הדברים היא שמותר ללבושו אפילו ברשות הרבים כי הכיס בטל אצלו, ואם כן על כל פנים יהיה מותר להניח דבר בתוכו וליטול ממנו, כי לצורך מקומו מותר.
וטעם הדבר שאין הבגד נעשה בסיס, מבאר שם בהמשך שהוא מפני שהכיס אינו תפור לאורכו בבגד, אלא פיו לבד תפור והוא כולו תלוי. ומשמע שאם הוא תפור כולו בבגד אמרינן שכל הבגד נעשה בסיס.
וגם על כך מקשה, שלכאורה הרי מדובר כאן בשכח, ואם כן אפילו אם הוא על עיקר הבגד לא נעשה בסיס? ומבאר שמכל מקום היה צריך לנער המעות, אבל כיון שאינו מונח על עיקר הבגד, אין צריך לנער.
וכן הביא בשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן שי סעיף יד, שאפילו אם יש מעות בתוך הכיס אין איסור אלא ללבוש את הבגד גזרה שמא ישכח ויצא בו לרשות הרבים, אבל מותר לטלטל את הבגד. ואפילו אם הניח את המעות בכיס על דעת שישארו שם גם בשבת שנעשה הכיס בסיס להם אף על פי כן הבגד לא נעשה בסיס להם הואיל ואין המעות על עיקר הבגד ודבר המותר הוא שמטלטל בידיו, והאיסור מיטלטל עמו מאליו בטלטול מן הצד, שאין בו איסור כשאינו מטלטל בשביל האיסור אלא בשביל דבר המותר. אבל אסור להכניס ידו בכיס אם הניח בו המעות על דעת שישארו בו גם בשבת שנעשה הכיס בסיס להם.
וכל זה בכיס שפיו בלבד תפור בחור שבבגד והוא כולו תלוי אבל אם כולו תלוי לאורכו בבגד נעשה כל הבגד בסיס למעות שבכיס כמו הכיס עצמו שהכול אחד, ואפילו אם הניח המעות בכיס על דעת ליטול אותן ממנו קודם השבת ושכח ליטול אותם מבעוד יום שלא נעשה בסיס להם אפילו הכיס עצמו אעפ"כ אם אפשר לנער המעות מהכיס צריך לנער מתחלה ואחר כך יטלטל הבגד לכל מקום שירצה, כמו שאם היו המעות על עיקר הבגד שהיה צריך לנער מתחלה.
ובסימן רסו סעיף יט כתב, שמי ששכח כיסו עליו ונזכר בשבת כשהוא בתוך הבית או בתוך החצר או אפילו בתוך עיר המעורבת, יכול לילך עמו עד לתוך חדר מוצנע ושם יתיר חגורו והכיס נופל, ואין בזה איסור טלטול מוקצה, שכיון שהמוקצה ישנו עליו כבר הרי הוא יכול לנושאו עליו לכל מקום שירצה, ועוד שזהו טלטול על ידי גופו ולא בידיו ואין בו איסור כלל.
העולה מן האמור: שאם נזכר שיש לו בכיסו כסף ששכחו מערב שבת, אזי יכול להמשיך לטלטלו בתוך הבית לתוך חדר פנימי למקום המוצנע ושם ינער אותו מן הכיס. אך כמובן לא ימשיך לטלטלו סתם בעודו בתוך הכיס, מאחר ומדובר במקום בלא עירוב, ויש חשש שמא יוציאו לרשות הרבים.
