חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות, מרובה בעניינים ובמעלות שנתן אותם הקב"ה לישראל כדי שינצלו את הזמן היקר הזה, להתכונן, להכין עצמם ולהכין אחרים לשנה הקרובה הבעל"ט.

בכל קהילות ישראל ישנם מנהגים מיוחדים לחודש זה, ולהלן אביא את הדברים המודגשים בעיקר בתורת החסידות, ובתורת נשיאי חב"ד.

בריבוי עצום של מקומות, מבאר הרבי את המשל שמביא אדמו"ר הזקן בליקוטי תורה על חודש אלול, ונראה שזהו אחד היסודות הכי עיקריים של חודש זה.

וכך מובא שם:

"אך הנה יובן ע"פ משל למלך שקודם בואו לעיר יוצאין אנשי העיר לקראתו ומקבלין פניו בשדה ואז רשאין כל מי שרוצה לצאת להקביל פניו הוא מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם. ובלכתו העירה הרי הם הולכים אחריו. ואח"כ בבואו להיכל מלכותו אין נכנסים כ"א ברשות ואף גם זאת המובחרים שבעם ויחידי סגולה. וכך הענין עד"מ בחודש אלול יוצאין להקביל אור פניו ית' בשדה, כי הנה כתיב יאר ה' פניו אליך שהוא ענין הארת י"ג מדות שיהי' פנים בפנים דהיינו שיאיר גילוי פנימיות רצונו ית' למקור נש"י ע"י שיהיה עיקר פנימיות רצונו אליו ית' לדבקה בו בלב ונפש מעומקא דליבא במסירת נפש כמ"ש במ"א"

חודש אלול הוא הזמן שבו המלך נמצא בשדה, ונותן את האפשרות והיכולת לכל אחד ואחד להקביל את פני המלך. מה שבכל השנה דורש הכנות מיוחדות, הרי בחודש זה, זה מצוי בידו של כל אחד ואחד. צריכים רק לעורר את הרצון.

בשיחותיו של הרבי מסביר, שהאופן בפרטיות איך שיהודי צריך לעשות את העבודה דאלול – לא נאמר בפירוש בתורה שבכתב ובספרי התורה שבעל פה, כי זה ניתן לכל אחד ואחד, שיתבונן לפי כללי התורה איך שצריך לחזק יותר את הקשר שלו עם הקב"ה. ובוודאי – ע"י קיום ההוראות שהפוסקים בדורות שלפני זה כבר הורו.

ומנקודת מבט יסודית זו, הרי ברור שההכנה לראש השנה צריכה להיות על ידי כל אחד ואחד, כפי שהוא מחזק את הקשר שלו אל הקב"ה, וזהו דבר המסור לליבו של כל אחד. אלא שישנם את "הוראות הפוסקים" בדורות הקודמים, שחלק ניכר יובא להלן.

א. חודש אלול הוא חודש החשבון והתשובה שבו עושים חשבון נפש על כל העבודה שבשנה הקודמת, כדי לתקן ולהשלים את החסר. ובכך גם נעשית הכנה לעבודה שבמשך השנה הבעל"ט. וכל זה בכל פרטי העבודה של חודש אלול, שמרומזים בחמשת הר"ת שלו. ואין זה רק על ענינים בלתי רצויים, אלא שיש בזה גם התעלות בדרגות הקדושה גופא.

ב. חודש זה הוא הזמן המתאים ביותר להרבות בתפילה ובתחנונים, עד שאפילו תלמידי חכמים ממעטים בזמן לימודם כדי לעסוק בתפילה.

ג. בחודש זה צריכה להיות הוספה מיוחדת בלימוד התורה, שהם הערי מקלט שקולטים את היהודי השב בתשובה, ובאופן שמחברים את התורה עם התפילה.

ד. צריכה להיות השתדלות לברך איש את רעהו (וכן הטף, ילד לחבירו, וילדה לחברתה) בברכה המסורתית "כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה", הן בע"פ הן בפנים והן בכתב. והרבי מביא בכמה מקומות, שיש לברך ברכה זו כמה וכמה פעמים, ולא להסתפק בפעם אחת.

ה. באחרונים מובא המנהג שבחודש זה בודקים את המזוזות והתפילין, והרבי ביקש לפרסם את מנהג זה לכל אחינו בנ"י – שליט"א.

ו. מנהג ישראל לתקוע בשופר בכל יום מימי חודש אלול (החל מיום ב' דר"ח (ביום א' תוקעין להתלמד) עד ער"ה (לא כולל). ואם לא תקעו בזמן הקבוע – אחרי תפילת שחרית – אזי תוקעים אחרי תפילת מנחה.

ז. הוספות מיוחדות ישנם בעת התפילה – אמירת "לדוד ה' אורי וישעי" בתפילת שחרית – אחרי שיר של שיום, ובתפילת מנחה לפני עלינו לשבח.

ח. קבלה מהבעש"ט שאומרים בכל יום ג' פרקי תהילים (לוח מיוחד נדפס בסוף סידורי תהילת ה') והוא סגולה לכמה וכמה עניינים.

ט. בחודש זה צריכים להוסיף במיוחד בנתינת הצדקה, ובאופן שנותנים דבר חשוב, הן מצד הנותן והן מצד המקבל.

י. הרבי ביקש, לפרסם בכל מקום ומקום על דבר המצווה המיוחדת לתת את צרכי החג למי שאין לו. צרכי החג של כל החודש כולו.

וכל עניינים אלו צריכים להיות חדורים בעניין הכי עיקרי, שחודש אלול הוא זמן מסוגל ביותר לעניין זה – הגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומייד ממש.