המושג "סליחות" בכלל,  מבטא את התפילות המיוחדות שאנחנו מבקשים מהקב"ה שיסלח לנו על כל עוונתינו, ויחזירנו בתשובה שלימה לפניו.

למרות שבכל יום ויום, אומרים אנו שלוש פעמים ביום "סלח לנו אבינו כי חטאנו", וכן בפעמים נוספות ביום, אנחנו מבקשים את סליחתו של הקב"ה, הנה ישנם זמנים מיוחדים שהם מוקדשים במיוחד לבקשת סליחה מהקב"ה.

בתעניות ציבור, שבהן צריכים הציבור להתעורר לתשובה אל הקב"ה [כדברי הרמב"ם, שהמטרה של התענית היא התשובה], נוהגים גם כן באמירת סליחות.

ובמיוחד בימים שלפני ראש השנה, שבהם אומרים את הסליחות, כדי לשוב אל הקב"ה לפני ימי הדין, ימי הכפרה והסליחה.

הספרדים נוהגים לומר את הסליחות במשך כל חודש אלול, ואילו מנהג האשכנזים הוא להתחיל לומר אותם בשבוע שחל בו ר"ה, אלא אם כן ר"ה בתחילת השבוע, שאז מתחילים לומר את הסליחות משבוע שקודם לכן.

בליקוטי תורה - דברים יד, א, מובא הלשון "ולכן אומרים סליחות וי"ג מדות מראש חודש אלול ואילך". אך בליקוטי שיחות הביא הרבי שמנהגנו לומר בשבוע של ר"ה או בשבוע לפניו, ולא כמו שמובא הלשון שם.

ישנם כמה כתבי יד של המאמר הזה בליקוטי תורה, ששם גורסים הלשון –"ולכן יש נוהגים לומר סליחות מראש חודש", ששינוי הלשון "יש נוהגים" מביא להבין את המשמעות.

וכן הוא המנהג פשוט אצל חסידי חב"ד, לומר את הסליחות בשבוע שחל בו ר"ה, או בשבוע שלפניו [כקביעות שנה זו].

בכמה מקומות, ביאר הרבי את המעלה המיוחדת שישנה בזמן שאומרים "שמונה ימי סליחות", שבזה נוגעים בנקודה שלמעלה מהעולם. מה שנקרא "שומר ההיקף" שלמעלה משבעת ימי ההיקף.

סדר הסליחות בנוסח חב"ד, מודפס בחוברת מיוחדת, שמרכזת את סדר הסליחות לכל יום ויום מימי הסליחות, כך שכל אחד יכול לומר את הסליחות מתוכו.

וכמה מהמנהגים המובאים הם, שאת הפיוט "הנשמה לך" מתחיל השליח ציבור בקול רם. את הפסוקים של "שמע קולנו" אומר החזן בקול רם, והציבור חוזר אחריו.

ובנוסף לזה מובא, שלא אומרים בסליחות וידוי יותר מפעם אחת, וגם אין נופלים על פניהם בעת הסליחות. לאחרי הסליחות, אומרים "קדיש תתקבל" בכל אופן, אפילו אם מתפללים שחרית מיד אחרי.

יש לשים לב, שחלק עיקרי מהסליחות הוא אמירת י"ג מידות הרחמים, וגם מי שלא אוחז יחד עם הקהל, צריך לשים לב לומר את י"ג מידות הרחמים ביחד עם הקהל, כי הוא חלק חשוב בסליחות.

ובסיום הסליחות, נוהגים לשיר את הניגון "רחמנא דעני", וכן ראינו את הרבי מעודד כמה פעמים את הניגון אחרי הסליחות.

ביום הראשון של הסליחות – מוצאי שבת, המנהג הוא שאומרים את הסליחות בשעה אחת אחרי חצות, כפי שהזכיר הרבי כמה פעמים. ואילו בשאר הימים, אומרים את הסליחות באשמורת הבוקר. בבית המדרש של הרבי, אומרים בשנים האחרונות את הסליחות בשעה שבע בבוקר.

הימים של ימי הסליחות, הם ימים מיוחדים וימי עת רצון, והם מהזמנים הקבועים שמנגנים בהם את הניגון המיוחד של אדמו"ר הזקן – ארבע בבות. כידוע שלא בכל עת מנגנים ניגון זה, ואילו בימים קדושים ונעלים אלו, נוהגים לנגן את הניגון ולהתעורר בתשובה.

המגן אברהם מביא "נראה דמיום ראשון של סליחות ואילך מיקרי ימים נוראים לכל כהאי גוונא". ומובן מזה גודל המעלה של ימים אלו.

מסופר על אחד החסידים, שהיה בוכה הרבה בעת אמירת הסליחות. וכששאלו אותו למה הוא בוכה, הוא ענה בחזרה, שהוא לא בוכה, אלא הוא שוטף את הבוץ שהצטבר במשך השנה.

אמירת הסליחות המקובלת בחב"ד היא רק בימים שלפני ר"ה, ואילו בעשרת ימי תשובה לא נוהגים לומר סליחות. והסביר את זה אדמו"ר הצמח צדק, שעד ר"ה היא מצות אמירה "ומכאן ואילך מצות עשיה".

את חשיבות ימי הסליחות, ניתן ללמוד ממכתב שכתב הרבי להנהלת ישיבה שרצתה לשלוח את הבחורים שלהם לביתם בעת ימי הסליחות, וכך כותב להם הרבי: "..כותב הנני... אליו אשר זה שהתלמידים נוסעים לביתם על כל משך חדש תשרי, הנה הנהגה זו היפך השכל והיפך הכוונה בהדרכה ביראת שמים, כי אם נחוצה היא בכל השנה הרי אין לך שעת הכושר ועת רצון על זה כבימי הסליחות ימים נוראים וכו', ואם אין לשנות הנהגה זו, צריך עכ"פ לזיינם (-לצייד ולחמש אותם) בצידה רוחנית הן בשביל עצמם והן בשביל המקומות לשם נוסעים, ואם יש לעכב עכ"פ הגדולים שבהם בהישיבה עכ"פ לר"ה עשי"ת ויום הקדוש יש לנצל זמן זה כדי לקרבם למנהגי החסידים והדרכותי', ואף שאין לנגוע במנהגיהם הם הטובים שקבלו מדור דור, בכל זאת יש מנהגי חב"ד שצריכים להודיעם על מנת שינהגו כן מבלי לנגוע במנהג הספרדים".

ויהי רצון שננצל את ימי הסליחות כמו שצריך, וישמע הקב"ה את סליחתנו, וישלח לנו את משיח צדקנו במהרה בימנו ממש.