החתם סופר דן גבי שוחט שנתן 'כתב קבלה' לאחד והתנה עמו שלא ישחט במקום זה, והעלה החתם סופר שמהני התנאי כיון ששכרו של השוחט בנתינת 'כתב קבלה' היא העובדה שהתלמיד לא ישחט במקומו. משמע מכך שאם התלמיד היה משלם לו על הלימוד בפני עצמו – אין השוחט יכול להגביל את תלמידו תמורת קבלת ה'כתב קבלה', כיון שנפסק שכל תנאי שכל עניינו הוא שלא לעשות דבר מה איננו תנאי כלל (ורק אם שכרו של המלמד היה ההתחייבות בתנאי – חל התנאי). לפי זה כל בעל מלאכה שלקח שוליה ועבד עימו כמה שנים וכעת רוצה השוליה לפתוח חנות בעצמו באותו מקום – אינו רשאי, כיון שלא שילם למעסיקו על הלימוד עצמו. אמנם, אם התנו ביניהם בשעה שהתחילו ללמוד שחלק בלתי נפרד משכר המורה הוא התחייבות התלמיד שלא לעבוד וכו' – חל התנאי. בנידון דידן ששילמת למוהל שלימדך שכר על עצם הלימוד – אין לתנאי כל משמעות, אלא אם כן הוא התנה עמך בהתחלה תנאי זה כחלק משכרו עבור הלימוד.