תשובה: בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם ישנה בעיה לעשות מלאכה בראש חודש? ב) אם כן איזה סוג מלאכה? ג) האם זהו רק לנשים או גם לגברים?

ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך הלכות ראש חודש סימן תיז סעיף א', שראש חודש מותר בעשיית מלאכה בשונה מיום טוב שאסור בעשיית מלאכה חוץ מאוכל נפש.

וכתב המחבר בהמשך דבריו, שהנשים נהגו לא לעשות מלאכה בראש חודש והוא מנהג טוב. וטעם המנהג הוא מפני שהנשים לא פרקו את נזמיהם לצורך עשיית העגל, לכן ניתן להם את יום ראש חודש כמו יום טוב שנאסר בעשיית מלאכה (באר היטב).

אמנם זהו דוקא לנשים אבל אם גברים נהגו שלא לעשות מלאכה בראש חודש אין זה נחשב למנהג כלל, כמבואר בפרי חדש. אך נשים עצמן אין חילוק בזה בין רווקות לנשואות, ראה בילקוט יוסף הלכות ראש חודש ובמצויין שם.

ובביאור הלכה דיבור המתחיל והנשים, הסתפק בכוונת המחבר במה שכתב והנשים שנהגו, האם הכוונה שהוא מנהג קדום של נשים, ומחמת זה כל הנשים בכל הזמנים יש להן לנהוג במנהג זה. שכבר החזיקו בו.

או שהכוונה היא שהוא מנהג טוב לנשים שנוהגות כן מצד עצמן, אך לא שכל אחת מחוייבת מצד עצמה לנהוג כן מחמת מנהג הקדמונים. אמנם אותה האשה שנהגה כן שלוש פעמים ודאי מחוייבת להמשיך במנהגה, כמו כל מעשה טוב שנהגו בו שלש פעמים.

ומביא שמכמה דיוקים ומשמעות פוסקים האחרונים משמע שהוא מנהג שכל אחת יכולה להחליט בעצמה האם לנהוג במנהג זה או לא, ולא שכולן מחוייבות בזה מחמת מנהג אמותיהן. כפי שמובן מדברי רבינו ירוחם והמגן אברהם.

אמנם לא מקבל זאת וכותב שאין להקל בזה, מאחר ומרוב הפוסקים הראשונים משמע שהוא מנהג קדום וממילא כל הנשים מצוות ועומדות, מחמת המנהג הקדום. ומקשה על דברי רבינו ירוחם וכן כותב שהדיוק מהמגן אברהם לא בהכרח, וניתן לפרש אותו בצורה שונה מהמובן לכאורה, באופן שלא יסתור לכך שכל הנשים חוייבות בכך.

ומחלק בדבריו שישנו הפרש בין הימנעות מכל המלאכות לבין הימנעות מחלק מן המלאכות: שמה שכתב שזה תלוי במנהג הנשים כל אחת לפי החלטתה הוא בנוגע להימנעות מכל המלאכות ממש, אבל בנוגע להימנעות מחלק המלאכות על כל פנים, בזה כולן שוות, וכולן חייבות להימנע על כל פנים מחלק מן המלאכות בכדי שיהיה הפרש בין ראש חודש לשאר ימי החול.

וכתב הרמ"א בהמשך הסעיף, שאם מנהג הנשים לא לעשות חלק מן המלאכות, אך לא לגמרי ממש, וחלק כן עושות, אזי הולכים בזה אחר המנהג, כלומר, שעל כל פנים יש לנהוג לפרוש ממקצת מלאכות, רק איזה וכמה - זה תלוי במנהג המקום.

וטעם הדבר, מאחר ומקום שנהגו לפרוש רק מחלק, מסתמא מלכתחילה כך קיבלו עליהן לפרוש רק מחלק המלאכות, מה שאין כן מקום שאין בו מנהג, אזי יש להן לפרוש מלכתחילה מכל המלאכות.

ובנוגע לראש חודש שהוא שני ימים ולא רק יום אחד, יש דעות שנאסרו שני הימים ויש דעות שזה תלוי במנהג המקום וכן מבואר בפרי מגדים, ועל כל פנים גם במקום שנהגו בכך רק ביום אחד מראש חודש, יש להן לנהוג כן ביום השני של ראש חודש כלומר בא' של החודש הבא, ולא ביום הראשון של ראש חודש שהוא יום ל' – סוף החודש שעבר. מאחר והיום הראשון של חודש הבא הוא עיקר הראש חודש.

ובבית חדש הביא שיטה חדשה בזה, שמנהג זה בא להקל על הנשים שאין הבעל רשאי להכריח את האשה שלו לעשות מלאכה ביום זה אפילו במלאכות קלות שחייבת בדרך כלל לעשות לבעלה, אך אם האשה רוצה בעצמה לעשות איזה מלאכה אפילו מלאכה כבדה, רשאית היא לעשות זאת, ואין זה בכלל המנהג האמור. אמנם לא משמע כן משאר הפוסקים הראשונים והאחרונים, אלא משמע שהוא מנהג לחומרת הנשים שאין להן לעשות מלאכה אפילו אם רוצות בכך.

העולה מן האמור: שהמנהג הוא שנשים לא יעשו מלאכה בראש חודש. ואיזה מלאכות כן או לא - זה תלוי במנהג המקום. ואמנם בפועל לא נמנעות כיום ממלאכות קלות הנצרכות לתפקוד הבית: כמו ניקיון, הפעלת מכונת כביסה, הכנת אוכל, וכיוצא בזה. אלא ממלאכות כבדות יותר שאינן נצרכות וסובלות דיחוי, כמו תיקוני בגדים, גיהוץ, וכיוצא בהן.

ואמנם יש הרבה נשים שאינן נמנעות מעשיית מלאכה כלל, מאחר וסומכות על הדעות שמנהג זה תלוי בהחלטת האשה אם לנהוג כן. ואין למחות בהן, אך אין זה לכתחילה. ועל כל פנים אשה העובדת לפרנסת הבית, אינה צריכה להתבטל מעבודתה בראש חודש.