כדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם מותר לתקוע שלא לצורך ביום טוב או שיש בזה איסור מלאכה. ב) האם מותר לתקוע למי שפטור ממצות שופר. ג) האם יהיה חילוק בין מי שפטור לגמרי ולא שייך במצוות כלל לבין מי שפטור ולא שייך במצוות כלל. ד) האם יש הבדל בין אם יהיה מצד של 'איבה' וכעס מצד הגוי או לא.
תחילה יש להביא את מה שנפסק בשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן תקפט סעיף א' שאדם שחציו עבד וחציו בן חורין כי יש לו שני אדונים שותפים ואחד שיחרר אותו הוא לא יוצא ידי חובה בתקיעה של עצמו אלא רק אם אדם אחר יהודי יתקע לו מאחר והצד שבו שהוא בן חורין נתחייב במצוות שופר והצד עבדות שבו פטור ואם יתקע לעצמו יצא ששכל תקיעה מורכבת גם מצד פסול.
ובהמשך לכך מובא שלמרות שנשים פטורות מחיוב מצוות תקיעת שופר מכל מקום אם רצו לתקוע הרשות בידם.
ובטור מביא שזהו למרות שיש בתקיעה בחינם ביום טוב משום שבות האסור מדברי סופרים ואם כן מאחר והנשים אינם מחויבים מהתורה במצוות תקיעת שופר נמצא שהם תוקעים בחינם וכאמור הרי זה אסור ביום טוב?
מכל מקום בכדי לעשות נחת רוח לנשים התירו איסור קל כזה שאין בו משום שבות גמור שמא יבוא לאיסור תורה או שזהו דומה לאיסור תורה שהרי זה רק חכמה ואינה בגדר מלאכה אלא רק מפני שזהו נראה כמעשה חול אסרו זאת חכמים ועל כן לצורך כזה התירו לתקוע ביום טוב למרות שאין חיוב.
יתירה מזו מובא בבית יוסף שמאחר והתירו לתקוע להן התירו גם לאדם אחר שכבר יצא ידי חובה לתקוע להם ולא רק שהם עצמם יתקעו לעצמם ואף להוציא את השופר מרשות היחיד לרשות הרבים בכדי לתקוע להם.
מכך מובן השאלה בנוגע ליום טוב של ראש השנה שחל בשבת המובא בשולחן ערוך סימן תקפח סעיף ה' שלכאורה תקיעת שופר ביום טוב ושבת הוא רק שבות קל מדברי סופרים שאין זה מלאכה רק נראה כמעשה חול ואם כן למה לא דוחים איסור קל כזה מפני מצוות עשה של תורה לשמוע תקיעת שופר. וכמו שדוחים בכל יום טוב כאשר חל בחול שלמרות שיש שבות תוקעים לקיים המצוות עשה של תורה?
והטעם מובא בגמרא במסכת ראש השנה שכיום שהכל חייבים בתקיעת שופר אך לא כולם בקיאים באופן התקיעות וישנה חשש שמא ילך לבקיא בתקיעות בכדי ללמוד ממנו כיצד תוקעים ויעביר את השופר ארבע אמות ברשות הרבים ויתחייב באיסור תורה.
אך גם ביום טוב לאחר שגמרו כבר את כל התקיעות כפי הסדר שקבעו חכמים והמובא בהלכה הרי שמכאן ואילך אין לאדם לתקוע עוד שוב בחינם שהרי כאמור התקיעה מצד עצמה ביום טוב אסורה מדברי סופרים ולא התירו זאת אלא על כל פנים לצורך כמו לתקוע לנשים בכדי לעשות להם נחת רוח וכמו כן אלו הנוהגים לתקוע גם לאחר התפילה ולאח שכבר יצאו ידי חובה – שוב מאה קולות מטעם הידוע להם מאחר והם צריכים לתקיעות אלו מחמת המנהג והטעם שבו הרי שאין זה תקיעה בחינם רק לצורך והתירו זאת חכמים כמבואר במגן אברהם.
אך לתקוע סתם בחינם ביום טוב הוא זלזול ביום טוב ואסור.
כמו כן מובא שאסור לבעל תוקע – התוקע ביום השני של יום טוב ללמוד ולהתאמן בתקיעות ביום טוב הראשון מפני שאנו יודעים ובקיאים בקביעות החודש וידועים אנו שיום טוב הראשון הוא קודש והיום השני הוא חול ונמצא שתוקע ביום טוב הראשון תקיעות שאינם צריכים לו ביום טוב אלא לצורך חול.
וכמו כן אם במקום עירוב וכבר תקע תקיעות הצריכות לו אסור לו להוציא את השופר ולטלטלו מרשות היחיד לרשות הרבים בכדי להחזירו לביתו וכיוצא בהם אלא אם כן נצרך לו בכדי לתקוע לאחרים תקיעות הצריכים להם ואפילו לתקוע לנשים וכאמור לעיל. אך להוציא סתם כך אסור.
אמנם מותר לקטן לתקוע בכדי לנסות ולהתאמן לתקוע ואף מותר לכתחילה לומר לקטן שיתקע בכדי שילמד כיצד תוקעים בשופר ולעניין מצוות שופר אין זה משנה אם הקטן הגיע לחינוך או לא וכן אין זה משנה אם זהו לפני התפילה או לאחר התפילה אלא כל היום גם לאחר ששמע התקיעות בבית הכנסת מאחר ומצוה על הגדולים ללמד את הקטנים (אפילו אם אינם בניו שלו) ולחנכם במצוות כמבואר בשולחן ערוך הרב תקצו סעיף ב'.
העולה מהאמור: שתקיעה בראש השנה הותרה רק לצורך מצווה אבל אסור ביום טוב לתקוע בחינם (כמו לאחר שכבר יצאו ידי חובת התקיעות כתיקון חכמים). ורק לצורך מצווה או בהיתר חכמים מותר כמו לתקוע לנשים וכן אם ישנם נוהגים לתקוע עוד קולות מעבר למה שצריך (כמו המנהג לתקוע מאה קולות לאחר התפילה) וכן כדי לחנך את הילדים הקטנים מותר לתת להם לתקוע אבל סתם כך אסור כי זה זלזול ביום טוב.
ולכן גם אם גוי מעוניין שיתקעו לו אסור לתקוע לו כי אין כאן לא מצווה ולא היתר חכמים ויש להסביר לו בדרכי נועם שזה מצווה ליהודים ואי אפשר להתעכב כי צריך להספיק עוד וכדומה.