כשחסיד יוצא למבצעים הוא מגביר את נפשו האלקית. ה'ישר כח' על כך נותן לו כח נוסף להמשיך להגביר את נפשו האלוקית
בפרט שזה 'ישר כח' המגיע מנשיא הדור, הרבי, שהוא בחינת משה רבינו "רעיא מהימנא" הרועה את האמונה של היהודי ונותן לו כוחות לבצע את שליחותו בעולם. אין זה 'מחמאה' המביאה לידי ישות, אלא נתינת כח להמשיך לעשות את רצון ה', והרי "המעשה הוא העיקר".
ולגבי מחמאות באופן כללי, דבריך דומים לאיש שיאמר אין אני צריך לומר תודה לאשתי שבישלה אוכל לשבת שהרי זהו תפקידה.. ברור שהוא טועה, שהרי ככל שיחמיא וישבח אותה, הוא יתן לה יותר מוטיבציה וכוח.
מחמאות הם דבר חשוב ביותר גם לעצמנו וגם לאחרים, זה נותן כח פנימי להמשיך ולעשות את רצון ה' בעולם ושליחותו.
אולי אם היינו צדיקים שהנשמה האלוקית היתה מורגשת בשלימות היינו פחות צריכים למחמאות, אבל כיון שאיננו כאלה, הרי כל דבר שמוסיף ומחזק את האדם בעשיה חיובית - הוא מבורך.
יחד עם זה, האדם צריך להרגיל את עצמו, שהעשיה שלו תנבע ממקום פנימי שלא יהיה תלוי רק באישור החיצוני.
כלומר, החיזוק החיצוני הוא חשוב, אך התלות בו היא דבר שצריך לעבוד עליו.