תשובה: בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) באיזה מקרים יש לבקש מחילה? ב) האם הצורך הוא דוקא בערב יום הכיפורים? ג) האם יש חיוב לאדם למחול כאשר באים לבקש ממנו מחילה על פגיעה שנעשתה לו? ד) האם חיוב למחול גם כאשר הפוגע לא בא לבקש ממנו מחילה?
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך סימן תרו סעיף א', שישנו הבדל בין עברות שאדם עבר כלפי המקום לבין עברות שאדם עבר בינו לבין חבירו - שבין אדם למקום, יום הכיפורים מכפר, אך עבירות שבין אדם לחבירו יום הכיפורים אינו מכפר אלא אם כן פייס וריצה את חבירו.
יתירה מזו, אפילו אם האדם לא פגע פיזית בחבירו אלא רק פגע בו מילולית בדברים קשים וכיוצא בזה והעליבו או הציק לו בדברים, עליו לפייס ולרצות את חבירו על פגיעה זו בכדי שתהיה לו מחילה על כך, מאחר ומכל מקום ישנו בזה איסור הונאת דברים.
ואמנם הצורך לפייס ולרצות את חבירו על פגיעה פיזית או מילולית אינה בדוקא בערב יום הכיפורים, אלא בכל השנה ישנו חיוב זה, מכל מקום יש הבדל בין שאר ימות השנה לערב יום הכיפורים, שבכל ימות השנה, למרות שחייב לפייס, מכל מקום אם אין לו זמן, יכול לדחות זאת ליום אחר עד שיסתדרו הדברים, אבל בערב יום הכיפורים ישנו על האדם חיוב לתקן את נפשו מכל וכל בכדי שתהיה לו טהרה על כל עוונותיו, וכפי שמובא בפסוק 'כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאותיכם, לפני ה' תטהרו' (משנה ברורה).
וכתבו הפוסקים שנכון הדבר שילך בעצמו אל חבירו בכדי לפייסו ולא ישלח שליח שיתווך ביניהם, ורק אם קשה לו ללכת בעצמו, או אם יודע שחבירו יתרצה יותר באמצעות שליח מסויים היודע לעשות את הריצוי והפיוס כראוי, ישלח אותו (בית חדש).
ובהמשך הסעיף כותב המחבר שם, שאם חבירו אינו מתפייס בפעם הראשונה, יחזור שוב וילך פעם שניה לפייסו וכמו כן ילך בפעם השלישית, ובכל פעם יקח עמו שלשה אנשים, ובכל פעם ינסה לרצות אותו באופן של ריצוי ופיוס אחרים, ואם בכל זאת לא נתפייס לאחר שלוש פעמים, שוב אינו זקוק לפייסו מן הדין, ואמנם אם רוצה יכול לנסות כמה פעמים שרוצה כל עוד אין בזה ביזיון לתורה.
כמו כן אם מדובר ברבו, צריך הוא ללכת אף יותר משלוש פעמים עד שיתפייס. ואמנם גם בחבירו, הנה לאחר שלוש פעמים למרות שאינו מחוייב, כתב הרמ"א שמכל מקום יודע את הדבר בפני עשרה שידעו שביקש ולא רצה למחול לו
וכל זה הוא מצד המבקש מחילה, אמנם אף מצד המוחל מבואר ברמ"א שם, שלא יהיה אכזרי מלמחול, ולכן כאשר מבקשים ממנו מחילה ימחול מיד, וכידוע מאמר רבותינו זכרונם לברכה, שכל אדם שמעביר על מדותיו ומחול ואינו כועס וכיוצא בזה מעבירים לו על כל פשעיו, כך שהיא טובה עצומה גם לנפגע אם מוחל. ואם אינו רוצה למחול גורם שגם משמים ידקדקו עמו על כל פשעים שעושה ולא ירצו למחול לו (משנה ברורה).
אלא אם כן אינו רוצה למחול לטובת הפוגע, מאחר ורואה שאינו חוזר באמת ומצטער בליבו, ולכן רוצה לעוררו על ידי כן שאינו מוחל לו. אמנם מליבו צריך להסיר כבר מהפעם הראשונה שמבקש את שנאת הלב שהיתה בליבו כלפיו.
ואדם שהוציא שם רע על חבירו מבואר ברמ"א שם שאינו מחוייב למחול לו מאחר וישנם אנשים ששמעו את הפגיעה ולא שמעו את הסליחה, ונשאר לגביהם השם הרע שהוציא עליו. אמנם מידת ענווה למחול אף בזה.
העולה מן האמור: שעל פי המבואר מעיקר הדין בשולחן ערוך, אין חיוב למחול כאשר הפוגע לא בא לפייס ולרצות ולבקש ממנו מחילה אפילו פעם אחת. ואמנם תמיד קיים העברה על המידות ואפשרות למחול מצד מידת ענווה וחסידות, וכפי שאמרים בחלק מן הנוסחאות בקריאת שמע שעל המיטה, "הריני מוחל לכל מי שהכעיס וחטא כנגדי"... אמנם אין זה חיוב מעיקר הדין.
