בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) מה מקור המנהג לשחק בסביבון, ומה טעמו. ב) האם רק הילדים נהגו שמשחקים או גם הגדולים. ג) האם המנהג הוא בכל יום.
ראשית יש להביא את המובא בספר בני יששכר מאמר כסלו מאמר ב', שמנהג ישראל שילדים משחקים בחנוכה בסביבון ('דריידל'), והטעם מבואר בספר אוצר כל מנהגי ישורון שטעם המנהג הוא שכאשר היוונים גזרו להשכיחם תורתך, אזי היו לומדים בעל פה במסווה של משחק הסביבון, בכדי ללמוד תורה. וכן מובא בספר ליקוטי שיחות לכבוד קדושת הרבי מליובאוויטש חלק יב עמוד לג. עוד מובא טעם בזה בספר שיח שרפי קודש, שמנהג הנערים לשחק בזה בכדי להיות ערים בשעת הדלקת הנרות לצורך פרסום הנס, ועל דרך שמחלקים קליות ואגוזים לילדים בליל פסח בכדי שיהיו ערים וישאלו את ארבעת הקושיות.
ונהגו לרשום עליו אותיות נ' ג' ה' ש'. שהוא ראשי תיבות נס גדול היה שם, וכן כותבים בחוץ לארץ על מקום הנס בארץ ישראל. או נ' ג' ה' פ', שכן כותבים בארץ ישראל על מקום הנס באותו המקום.
וישנם מבארים טעם הדבר, מאחר וגימטריא של אותיות אלו נ' ג' ה' ש' הוא משיח, וזה מרמז לאורו של משיח, שכל הניסים באים משם, וגם בימי חנוכה מאיר אורו של משיח, כמבואר בספר אמרי פנחס שער ד'. ויש מביאים הטעם שהוא ראשי תיבות נר שמן הלל גדול, המורים על אופן פרסום הנס של חנוכה.
והנה למרות שעיקר המנהג הוא בנוגע לילדים מצינו גם מנהג כמה אדמורי"ם שהיו נוהגים לשחק בזה בימי חנוכה, וכן מובא בספר זכרון טוב חלק א' דף יח, שהרב הקדוש רבי יצחק מנעסכיז היה משחק בסביבון בימי חנוכה יחד עם ילד שגידל בביתו, וכן מובא על רבי משה מקאזניץ שבלילה של נר חמישי היה משחק בסביבון יחד עם בני ביתו. וכן היה מנהג החתם סופר לשחק בסביבון של כסף שהיה לו, כמובא באלף כתב אות שצג.
וכתבו הפוסקים, שאסור לשחק בסביבון וכדומה, בשביל להרויח כסף, או דבר אחר, ואפילו עם קרובים שבסתם מוחלים על הכסף, גם כן אסור לשחק משום שיש בזה עדיין אבק גזל, אלא אם כן שלאחר המשחק כולם מחזירים את הכס, או את מה שקיבלו, וניכר שכל ההרווחה אינה אלא לצורך המשחק בלבד. כמבואר בשולחן ערוך חושן משפט סימן שע סעיף ב', וכן מובא במשנה ברורה באורח חיים בסימן שכב סימן קטן כב.
אמנם יש שכתבו שזהו בשאר ימות השנה אך בחנוכה המנהג להקל בזה ולשחק בסביבון על מעט מטבעות, כמבואר בספר שפע חיים, שאמנם יש במשחק על כסף משום חשש של אבק גזל, אך כאשר כל ישראל כאיש אחד ובלב אחד, וכל אחד שמח במה שיש לחברו כאילו היה שלו, ועוד יותר שמח כאשר השני זוכה מאשר שהוא זוכה, אם כן לא שייך שוב הטעם של גזל, ואינו בגדר המשחק בקוביא.
ומטעם זה עצמו נהגו בדוקא לשחק בסביבון על כסף, בכדי להראות בכך, שבימי החנוכה מתקשרים עם ישראל זה בזה כל כך באהבת ישראל, שאין זה משנה אם יש להם מעט ולחבריהם יש הרבה, וכלם כאיש אחד בלב אחד, ואמנם נהגו להקל דוקא במעט כסף.
ויש כתבו שאין נכון כלל לשחק במשחק הסביבון בחנוכה, או על כל פנים להמעיט בו מאוד, מאחר ומכך מתפשט היצר הרע בזמן הזה להכניס עוד עניינים שאינם קשורים לימי החנוכה ומקורם מרבות הגויים, כמו שמתחילים לשחק על כסף עם קלפים וכדומה, ולכן למרות שמנהג משחק הסביבון מקורו בקדושה, יש שקיבלו על עצמם שלא לשחק כלל בזה בימי החנוכה בדורות אלו שהיצר הרע מתפשט ומתחזק, ולכן בעל נפש של קדושה ירחיק עצמו גם מזה לעשות סייג, ומכל שכם משאר משחקי רעות שאינם מתאימים כלל לימים קדושים אלו של חנוכה, ובפרט שעושים זאת אל מול הנרות. כמבוא בספר בן ביתי לחנוכה.
העולה מהאמור: שמקור מנהג ישראל לשחק במשחק הסביבון בימי חנוכה מקורו בספרים הקדושים, ומנהג עתיק הוא. וכל אחד ינהג בזה כמנהגו, אם רק הילדים ישחקו או גם המבוגרים, וכמה פעמים, ובאיזה סוג, וכן מה שרשום עליו.