כדי להבין את הדברים לעומקם, אסקור את הסוגיא ממקורה והתחלתה, ואביא בקיצור את המבואר בזה בשיחותיו של הרבי.
איתא בגמ' : מאי חנוכה? שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברו מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהי' חתום בחותמו של כהן גדול ולא הי' בו להדליק אלא יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל ובהודאה.
מדברי הגמ' יוצא (לכאורה) שקבעו את ימי החנוכה על נס פך השמן ולא על נס נצחון המלחמה, אף שלכאורה הוא העיקר; ושאלה זו היא שאלה שנמצאת בכמה וכמה ממפרשי התורה, שאכן התקשו להבין, כיצד אפשר לומר שהנס העיקרי הוא נס פך השמן, בעוד שהנס של נצחון המלחמה מבטא משהו משמעותי יותר, לכאורה.
והביאור בזה מתחלק לב' דרכי ביאור כללים.
ביאור ע"פ דרך הנגלה שבתורה, וביאור ע"פ הדרך של פנימיות התורה.
ביאור בדרך הנגלה:
בדברי הרמב"ם מצינו שישנם ב' ענינים בחנוכה:
א. ימי שמחה - שנקבעו על הנצחון הגשמי במלחמה. ושמחה דוקא, כי שמחה שייכת דוקא בדברים גשמיים וזהו גם לולי הטעם דנס פך השמן. ומה שהתקינו שמונה ימי שמחה דווקא, מכיון שהתקינו הלל גם על נצחון המלחמה (כנאמר ב"ועל הניסים) וצ"ל שמונה ימי הלל (משום הנס דפך השמן) התקינו ששמונה ימים אלו - מכיון ש"תחלתן (הוא) כ"ה בכסלו" יום ש"גברו ישראל על אויביהם ואבדום" - יהיו גם ימי שמחה.
[מקורו של הרמב"ם: נוסח על הניסים וממדרז"ל. ואולי הי' לפניו גם מדרש חנוכה - שאז מובן בפשטות מה שכותב כאן כמה פרטים: גזרו גזירות וכו' וכו']
ב. ימי הלל - שנקבעו מפני הנס הרוחני שהי' בפך השמן, שהדליקו נרות המערכה שמונה ימים. והלל דוקא, שהוא ענין השייך לעבודה שבלב, לישועה רוחנית.
ומבאר, ששאלת הגמ' "מאי חנוכה" אינה על איזה נס קבעוה, אלא הטעם לקביעת ימים אלו להלל ולהודאה. וגם מבלעדי זה, היו קובעים יום הנצחון ליו"ט . [להרחבה בשיטות נוספות ראה בהערה ].
ולפי זה מובן, שאכן ברור שהיו קובעים את יום הנצחון ליו"ט גם לולי נס פך השמן, כי יום הנצחון כשלעצמו מבטא חלק נכבד וניכר מההצלה של היהודים.
הביאור השני הוא ביאור בדרך הפנימיות:
במאמרי החסידות על חנוכה מבואר כמה וכמה פעמים, שעיקר המלחמה היתה המלחמה הרוחנית "להשכיחם תורתך" - על כך שאצל ישראל מאיר אור אלקי שמעל לשכל האנושי ומעל להגבלות הבריאה. והמלחמות הגשמיות היו תוצאה של הגזירות על דת ישראל, שבאמת לא היה אכפת להם קיום התומ"צ מצד עצמו, אלא קיומם באופן של קבלת עול שלמעלה מהשכל ; אזי גם הנצחון התבטא בנס שלמעלה מן הטבע; בקשר לאור המנורה שהיא הכלי לגילוי אלקי שלמעלה מהבריאה .
ולכן קבעו החג על נס פך השמן, כי הוא מורה על הנר מצוה שהאיר באמצעות הנצחון הרוחני שהוא העיקר.
ואף שהנס הגשמי היה הכנה אל הנס הרוחני, הרי לאחר שהרוחני ארע, הנס הגשמי אינו תופס מקום כלל.
ומזכירים את נצחון המלחמה בנוסח ועל הניסים, באופן ששם לא מזכירים כלל את נס השמן, כי אז אין מקום להזכיר את נצחון המלחמה, במקום שמזכירים את נס פך השמן.
אלא שבאמת קביעות ימי החנוכה היא ג"כ על נס נצחון המלחמה, כמו שמביא בגמרא דמאי חנוכה, בהמשך למה שקבעו להלל והודאה, את נוסח ועל הניסים שהוא שבח על נצחון המלחמה. אך עיקר העניין הוא נס פך השמן, כי על זה הייתה המלחמה. וזה עיקר הנצחון.