שמגיעים לדון בעניין החובה והזכות לציית לגדולי ישראל שבכל דור ודור, יש להקדים תחילה את המקום הראשון שבו הייתה איזו שהיא "הוא אמינא" שגדול הדור אומר את הדברים מעצמו, ולא שמע אותם ח"ו מהקב"ה, אצל משה רבינו, שהביא את התורה לעם ישראל.
בתורה ישנם ה' חומשים. ד' החומשים הראשונים משה אמר אותם "מפי הגבורה" ואילו בנוגע לחומש החמישי, חומש דברים, נאמר שמשה "מפי עצמו" אמרה. ומבואר על זה בחז"ל, ובמיוחד בספרי החסידות (כמו שיחת ש"פ וארא תשי"ב, נדפס גם בלקו"ש ח"ד ע' 1087),
שאין הכוונה שמשנה תורה לא נאמרה מפי הגבורה ח"ו (שהרי פסק הרמב"ם "האומר שאין התורה מעם ה' .. אפילו תיבה אחת, אם אמר משה אמרו מפי עצמו הרי זה כופר בתורה"), אלא, החילוק בין ארבעה ספרים הראשונים ומשנה תורה, הוא, שהספרים הראשונים נתגלו ע"י הקב"ה באמצעותו של משה (באופן שלא התערבה דעתו והשגתו במסירת הדברים), ואילו במשנה תורה נתלבשו ונתאחדו הדברים בדעתו והשגתו של משה ולכן מסרם לבנ"י כאילו הי' אומרם "מפי עצמו".
והסיבה לכך שכך ניתנה התורה, באופן שדברי התורה נתלבשו ונתאחדו בשכלו של משה, מבאר הרבי בכמה וכמה מקומות, שזהו לתת את הפתח והיסוד לכל הדורות הבאים לאחרי זה, שדברי התורה שייאמרו ע"י החכמים בכל דור ודור, יקבלו את המעלה של תורה מאת ה'.
וכן הוא בנוגע לכל דברי החכמים שבכל הדורות, וכמו שמבואר בהיום יום, שעד הש"ך והט"ז הכל נאמר ברוח הקודש. היינו שהדברים שנאמרים ע"י גדולי ישראל בכל הדורות, הם אלו דברי ה' ממש. "דבר הוי' דבר בם ומלתו על לשונם".
שכל החידושי תורה שנתגלו ע"י התנאים והאמוראים והת"ח שבכל דור ודור, ש"כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש בתורה הכל ניתן למשה מסיני", ובמילא, כל החידושי תורה של הת"ח הם דבר הוי' ממש (כפי שנתלבש בהשגתם ודעתם).
וממילא צריכים לשים את כובד הראש לכל העניינים המובאים בתורה, מאחר שהכל הוא דבר הוי' ממש. ממש כמו תורת ה' שניתנה בסיני.
ובהקשר לכך ביאר והרחיב זאת הרבי מה"מ בשיחה הנ"ל, וזהו תוכן הדברים (בלתי מוגה):
"כיון שהכל הוא מפי הגבורה - לא יתכן בשום פנים להבדיל בין דברי הראשונים ודברי האחרונים, ולומר, אשר בשלמא עם הראשונים אין ביכלתו "להתחרות" ("זיך פארמעסטן") וצריך לקבל את כל דבריהם; אבל אחרונים שלא חיו אלא לפני כמה מאות בשנים בלבד - עמהם יכול הוא "להתחרות", ויש בכחו לברור מדבריהם ולקבוע "שמועה זו נאה וזו אינה נאה"...
[הנהגה זו היא היפך כל ענינו של תלמיד-חכם, שכן, ת"ח אמיתי אינו אלא מי שהוא גדול ביראת-שמים, שעי"ז לא יבוא לידי טעות האמורה].
וכמפורש בפס"ד השו"ע ש"דבר משנה" (שהטועה בזה חוזר), קאי לא רק על משניות, אלא גם על הגמרא - בזמן הגמרא, על דברי הגאונים והראשונים - בזמנם, "ובזמן הזה, גם הלכות פסוקות של פסקי הגאונים הפוסקים כמו הטור והש"ע והגהותיו (ש"ך וט"ז וכו') בכלל משנה יחשבו", וכן כל פסקי האחרונים ואחרוני האחרונים שנתקבלו בתפוצות ישראל, עד להוראותיו של נשיא דורנו כ"ק מו"ח אדמו"ר - נכללים כולם ב"דבר משנה"".
ואנו החסידים נענה אבתרי', שכן הוא בנוגע לכל ההוראות והתקנות של הרבי מה"מ, שכולם הם ממש "דבר משנה" וישנה את החובה הגדולה והזכות לקיים את כל הדברים, כמצוות התורה ממש.
וממשיך שם הרבי בשיחה:
"וכמודגש בדברי חז"ל שאפילו השופטים שבדורות האחרונים הם "כמשה בדורו .. כאהרן בדורו .. כשמואל בדורו", וכיון שהתורה היא תורת אמת, הרי זה שהתורה פוסקת כך הוא לפי שכך הוא האמת, שכן, ההבדל ביניהם אינו אלא בסגנון או באופן ההתלבשות דדבר הוי' בהשגתם ודעתם, ואילו באמיתית הענינים, הרי הכל - החל ממשנה תורה ועד לדברי האחרונים בכל הדורות שלאח"ז, עד לכ"ק מו"ח אדמו"ר - הוא מפי הגבורה. ולכן, מי שאינו מקיים תקנה או מנהג שצוה כ"ק מו"ח אדמו"ר - ה"ז כמו שאינו מקיים מצוה בתורה (רח"ל)"
ומכל הנ"ל מובן וגם פשוט, שאין התקנות והמנהגים שהונהגו ע"י גדולי ישראל האמיתיים, עד הדורות האחרונים, ובמיוחד ע"י רבותינו נשיאנו (שהם הממוצע המחבר בין ישראל לקב"ה, והם אלו שמעבירים את ההוראות החשובות ביותר לזמן שבו נמצאים) בגדר "רשות" או המלצה למי שמעוניין, אלא זהו ממש מפי הגבורה, מהר סיני.
והזכות הנפלאה לקיים את כל ההוראות, תעמוד לנו בעת סוף גלותנו, ותעמידנו בקרן אורה, ונגאל כולנו יחד בגאולת עולמים, ונשיא דורנו משיח צדקנו בראשנו.
