אחד מהיסודות הכי גדולים הוא ש"אין רע יורד מלמעלה" – כלומר, שצריכים לדעת, כמו שאתה מזכיר בשאלתך, שאכן אין שום מציאות של רע מגיעה מהקב"ה.
היהודי חייב להתבונן ולהבין שהקב"ה אוהב אותו ומרחם עלי וברחמים ובאהבה אין סופיים.
אך, כמו שאתה כותב בשאלתך, הרי אנחנו רואים בעולם גם הנהגה אחרת, שהיא יותר קשורה לכיוון של הדין, של העונשים וכדומה.
נקודת העניין היא הסוד של הספירה הראשונה שעל פיה הקב"ה מתנהג בבני האדם, האופן שבו הקב"ה ברא את העולמות ומתנהג על פיהם, שזוהי ספירת הכתר.
ה"כתר" זה בעצם הסיבה הראשונה שעל פיה הקב"ה ברא את כל העולמות ומנהיג אותם. זה נקרא הספירה הראשונה, "ספירה" זה מלשון גילוי. הדבר הראשון שהקב"ה גילה לנו, זהו ספירת הכתר.
ספירת הכתר, עניינה אהבה ורחמים ללא גבולות. אמנם, ספירת הכתר היא לא תמיד בגילוי. אך היא הסיבה האמיתית שמניעה את כל הבריאה כולה – הכתר. האהבה והרחמים האין סופיים.
בספרי הקבלה מובא, שי"ג מידות הרחמים זה המידות של הכתר. כי במקום הזה של הכתר, גם אם אתה לא בסדר, גם אם אתה חוטא, הקב"ה מרחם עליך.
באמת כל הטעם הפנימי של הבריאה, כל הסיבה שעומדת מאחורי הכל שזה נקרא הכתר, הסוד הראשון שעומד מאחורי הכל, זה אותה אהבה ואותם רחמים אין סופיים. בלי זה, הקב"ה לא היה בורא את העולם. הוא ברא את העולם בגלל זה.
מה זה אומר? שאם אתה מתלבט מה עובר עליך, תזכור שהפנים, הסיבה שעומדת מאחורי הכל, זה אותם אהבה ורחמים אין סופיים. וודאי שעוזר לנו ללמוד להתנהג, להתחבר לרחמים האלה של השם, שגם אתה מתנהג ברחמים. כשאתה אחד שנותן ומרחם ומזדהה עם הסובל ורוצה לתת ולעזור לו, מרחם עליו ואתה גם קשוב לרחמים שבסביבותיך, שאנשים מרחמים ונותנים ועוזרים.
זה מה שאומר רבנו בחיי, שבעצם אתה צריך לדעת, שכל הרחמים שקיימים בעולם, זה כמו ניצוצות מאותם רחמים של ה'. אז אם אתה רוצה לזכור ולהזכיר ולהתחבר לאותו מקום אמיתי, שהרחמים הם המקור של הכל, אתה צריך גם לנהוג ברחמים וגם לזכור שכל מה שקורה, זה בא מרחמי ה'. אבל בכל אופן, גם אם אתה לא בסדר וגם אם אתה חוטא, מה שמניע את הכל, זה רחמי ה' האין סופיים.
רחמי ה' האין סופיים, זה בעצם המידה של הכתר ולכן כתוב בספרי הקבלה על הכתר, שבכתר אין דין. דין זה סיבה לקושי, לצרות, לבעיות. דין זה הסתר. ובלשון הקבלה, "לית שמאלה בהאי עתיקא כולהו ימין". אין דין בזה הכתר. כולו ימין. ימין זה אהבה, חסד. שם אין הסתרים. בתוך הכתר בעצם יש רק רחמים. שם אין דין רק אהבה.
ופה מגיעה הנקודה החשובה:
גם מה שנראה לך כדין בתוך המציאות, כשהוא מגיע לכתר שזה הסיבה האמיתית והראשונה שעל פיה הקב"ה עשה את כל הדברים, זה בעצם רחמים.
ישנו טוב גלוי וישנו טוב נסתר, אך הטוב הוא היסוד של הכל. כל ההנהגה שהקב"ה מנהיג אותנו, קודם כל היא רחמים, חסד. אהבה לא מוגבלת. גם אם הוא לא רואה למה, הוא צריך לדעת שכך הם פני הדברים – שהכל הוא טוב וחסד באמת.
ומפורש כל זה הוא בתניא, פרק כ"ו:
"והנה עצה היעוצה לטהר לבו מכל עצב ונדנוד דאגה ממילי דעלמא ואפי' בני חיי ומזוני מודעת זאת לכל מאמר רז"ל כשם שמברך על הטובה כו' ופירשו בגמ' לקבולי בשמחה כמו שמחת הטובה הנגלית ונראית כי גם זו לטובה רק שאינה נגלית ונראית לעיני בשר
כי היא מעלמא דאתכסי' שלמעלה מעלמא דאתגלייא שהוא ו"ה משם הוי"ה ב"ה ועלמא דאתכסיא הוא י"ה וז"ש אשרי הגבר אשר תיסרנו י"ה וגו'
ולכן ארז"ל כי השמחים ביסורים עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו כי השמחה היא מאהבתו קרבת ה' יותר מכל חיי העוה"ז כדכתיב כי טוב חסדך מחיים וגו' וקרבת ה' היא ביתר שאת ומעלה לאין קץ בעלמא דאתכסיא כי שם חביון עוזו ויושב בסתר עליון ועל כן זוכה לצאת השמש בגבורתו לעתיד לבא שהיא יציאת חמה מנרתקה שהיא מכוסה בו בעוה"ז ולעתיד תתגלה מכסויה דהיינו שאז יתגלה עלמא דאתכסיא ויזרח ויאיר בגילוי רב ועצום לכל החוסים בו בעוה"ז ומסתופפים בצלו צל החכמה שהוא בחי' צל ולא אורה וטובה נראים וד"ל"
הנקודה בכל דבריו היא, שצריכים לדעת שגם מה שנראה לעיניים כעניין לא טוב, כעניין שדורש עצבות ומרירות, הנה היהודי צריך להתעצם בידיעה, שגם מה שנראה בפועל ובגלוי כעניין לא טוב – הנה באמת הוא טוב נסתר. כי באמת, הקב"ה הוא הטוב האמיתי. זה הסיבה הראשונה לבריאת העולם, וזוהי כל המטרה.
