אכן, מאז יומו הראשון בנשיאות, הרבי מדריך ומעורר בעניין הצורך "לכבוש את העולם" – "ופרצת!". דרך זו הובילה כל השנים עד לקריאה הגדולה להכנת העולם כולו לביאת המשיח.
השיחות שמדברות על הנושא הזה, מאופיינות בסוג של מתח: הבנת ההכרח שהמצב ישתנה, עד כמה אסור להשלים עם המצב הקיים, לשאוף ליותר ממה שהשגנו והספקנו ולא להסתפק בהישגים קיימים.
אך כמו שאתה מציג, בשיחת שבת פרשת פנחס תנש"א, דיבר הרבי שיחה שלימה על הפתגם שאתה מזכיר "מאך דא (עשה כאן) ארץ ישראל". צריכים להבין מה המשמעות של אותם הדברים, ולהבין אותם בצורה נכונה.
לכאורה אפשר לומר, שהרבי כמו אומר: עצרו לרגע! לא רק פריצה החוצה וכיבוש כלל עולמי, אלא התכנסות פנימה, התמקדות בעולמנו הפנימי. לא "מה יהיה?", אלא "מה קורה אצלנו, כאן ועכשיו".
צריכים להבין, שיש פה נקודה מאוד חשובה, שכמובן היא לא סותרת לכל מה שנאמר בשנים הקודמת, ובעצם אחת משלימה את השני, אלא שצריכים לדעת שיש פה משהו שצריכים לשים לב אליו.
יש בנו שני סוגי עבודה כלליים: דחף לפרוץ החוצה – לעשות יותר ועוד יותר, לפעול ולתקן את העולם. ויש הצד הפנימי – לתקן את מה שטעון תיקון בנו. החידוש שהרבי מחדש בשיחה זו: בכוחך לפעול ולהשפיע על העולם כולו, על ידי שתתמקד בחלק שלך, בעניין הפרטי שלך, בזמן הפרטי שלך וב'ערוץ' הנשמתי שלך. אם תיקח מה שבך ותוציא אותו מגלות לגאולה, לגאולה פרטית – בזה תפעל על העולם כולו.
גם באותה השיחה, של שבת פרשת פנחס תנש"א, הרבי מדבר על פרסום, אבל מה לפרסם? לפרסם את דרך העבודה הייחודית: על כל אחד לתקן את החלק שלו, ובעשותו כך ממילא יתקן את העולם כולו. הדרך לפעול במציאות החיצונית עוברת דרך הטיפול במציאות הפרטית, בזמן הפרטי, במקום פרטי ובמשפחה הפרטית שלנו.
יש אנשים שחיים מתוך 'תנועה' ופעולה החוצה. הרבי עוצר אותם לרגע ושואל: "אתה כבר מוכן לגאולה? אתה חי חיים של גאולה? אתה כבר עשית ארץ ישראל כאן, בבית שלך? בתוך העולם הפנימי שלך? או שמא אתה עסוק רק ב'חוץ'?!"
אם תהיה 'פנימי', שלם בעצמך, תהיה מונח במה שאתה עושה, הרי הבאת גאולה – עשית כאן, אצלך, ארץ ישראל.
יש שחושבים שבדור שלנו כבר לא צריך לדבר על פנימיות. העיקר הוא החוץ, המעשה הוא העיקר – לפרוץ החוצה. בשיחה זו הרבי מדגיש שאסור לשכוח את הפנימיות, את הצורך ללמוד את סוד ההתמקדות בעצמנו ובמקומנו.
אחד הניגודים העיקריים הניכרים בהתמודדות בעולם, הוא הניגוד בין ה'פנימי' ל'חיצון'. ה'חיצון' הוא קליפה; ה'פנימי' – קדושה (כמו פרי וקליפתו). בחיים שלנו יש אירועים ומקרים חיצוניים שמטרידים ומביאים אותנו לתחושה של לחץ. עלינו לזכור שכל מהותם קליפה חיצונית, ולכן אין להתפעל מהם ואין להתרגש בגללם. עלינו להביט ב'פנים' שבכל דבר – הוא הקדושה. עלינו לדעת שהקב"ה נמצא כאן, והכול באמת טוב, ואין דבר שקורה שאינו נעשה מתוך השגחה פרטית; ולכל דבר יש משמעות עמוקה, לכל דבר יש ערך.
כשאדם לחוץ מבעיה כל שהיא, הוא מוטרד במחשבות "מה יהיה?", "איך יהיה?", "למה זה קרה לי?" – כל אלו קשורות לרבדים חיצוניים. ה'פנימי' יודע שהכול מתחיל בנו, בראש. כשאני מתמקד בתוכן הפנימי מבלי להתפעל ממה שקורה בחוץ – אני בעצם הופך את המקום הגלותי למקום של גאולה. עושה את חו"ל לארץ ישראל.
הכלי העיקרי להיפוך הזה הוא לימוד חסידות, לימוד תוכן השיחות של הרבי. תורת החסידות מרחיבה ומעמיקה אצלנו את הפרספקטיבה שלנו על החיים היום־יומיים. היא מלמדת אותנו איך להפוך את החיים האישיים שלנו – וממילא גם הכלליים – לחיים של גאולה.
הרי, מהו עולם של גאולה? זהו עולם של שלווה עצומה: בלי תחרות, בלי קנאה, הטובה משופעת הרבה, אין מלחמות ומאבקים, לא עם הסובב ולא עם עצמנו.
האירועים בחודשים האחרונים שהביאו כל משפחה ומשפחה להתכנס בביתה, בוודאי מביאים איתם מסר של השגחה פרטית עבור כל אחד מאיתנו, על החשיבות לפגוש את עצמנו האמיתי ולחזק את הקשר העצמי־הפרטי בעבודת ה'.
הטרדות וההמולה בענייני העולם וגם הטרדות בענייני קדושה, כגון עסקנות ציבורית והפצת המעיינות, משכיחות לעיתים את הצורך החיוני בעבודה פנימית ואת הצורך להשתחרר מ"הגלות פנימית בענייני עבודת ה'".
אך כאשר נחזק את עבודת ה' הפנימית, גישתנו לכל מה שקורה סביבנו, לפעולתנו ושליחותנו בעולם, תנבע ממקום מתוקן ומדויק הרבה יותר.
זהו בעצם המסר של אותה השיחה. כשהרבי אומר "תעשה גאולה במקום הפרטי שלך או ביום הפרטי שלך" – סימן שהדבר הזה אפשרי. תעשה גאולה כאן! יש לנו, לכל אחד מאיתנו, הכוחות הדרושים לעשייה זו. איש לא יעשה זאת בעבורנו, רק אנחנו נעשה, ובע"ה נצליח!
העבודה בתנועה של עשייה כלל עולמית, כבישת כל העולם, היא כמובן לא סותרת ולא פוגעת בעבודה הפנימית.
המשמעות של השיחה היא, שצריכים לשים לב לחיות גאולה בתוך החיים שלך, במשפחה שלך, במקום האישי שלך, ולא לשכוח על הפנימיות.
מי שחי באמת במקום של גאולה פרטית, הרבה יותר קל לו, וממילא הוא מצליח הרבה יותר, בהנחלת חיי הגאולה באופן כללי, עדי הגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומייד.
