להלן אביא ליקוט קצר מתוך שיחותיו של הרבי על הסיבה שנקראו ה"אבות" הקדושים בשם אבות דווקא, וכן את הסיבה לכך שלא קוראים בשם זה לשאר השבטים.
הטעם בכלל שהאבות נקראו בשם "אבות", כיון שבאים מהם תולדות.
והדבר מתבטא בשני עניינים:
א) לגבי עצמם - הביאו המידות שלהם למעשים טובים בפועל ממש, כמאמר חז"ל "תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים";
ב) הם עסקו גם עם הזולת, שזהו גם מובנו הפשוט של "אבות", שאת עניינם שלהם הם מורישים לבניהם ולבני בניהם עד עולם .
ובזה יובן פירוש רש"י בתחילת פ' וארא: "וארא - אל האבות" - שהוספת רש"י על הפסוק עצמו (שבו כבר נאמר במפורש שה' נראה - "אל אברהם אל יצחק ואל יעקב"), באה להדגיש שעיקר מעלת אברהם יצחק ויעקב היא בכך שהם "אבות". אף שלכל אחד מהם היתה מעלתו המיוחדת של עבודתו, אברהם בחסד, יצחק בגבורה ויעקב בתפארת, עם כל זאת, עיקר מעלתם היא מה שהם אבות. ואף שבפסוק לא נאמר זה במפורש, הרי רש"י מפרש ומגלה זאת בפסוק.
זה שהם ה"אבות" של בני ישראל אינו מורה על המעלה המיוחדת שבכל אחד ואחד מהאבות בפני עצמו, אלא על הצד השווה שבהם.
ועוד זאת: זה שהם היו ה"אבות" של בנ"י הוא עניין הבא מלמעלה (שהקב"ה זיכה אותם, בשכר עבודתם, שהם יהיו האבות של כל בנ"י), אבל פירוטם של אברהם יצחק ויעקב בפני עצמם מדגיש את מעלתו המיוחדת של כאו"א מהאבות .
הסיבה לכך, ש"אין קוראין אבות אלא לשלושה" הוא מכיוון שישנו הבדל גדול מאוד בין בחינת השבטים - "יש לך אדם שאין בו כלל בחינת ומדרגות אלו", מה שאין כן בחינת האבות (וכן האמהות) צריך להיות בכל אדם .
זאת אומרת, שכל אחד ואחד מישראל צריך להיות את בחינת כל האבות, משא"כ בתכונות השבטים, שאין הדבר כך.
אמנם, צריכים לדייק בכוונת הדברים: הכוונה ב"יש לך אדם שאין בו כלל בחינת ומדרגות אלו" היא שאין בו הבחינה של כל השבטים. והוא לא כהאבות, שבחינת כל ג' האבות צריכה להיות בכל אחד. אך עיקר עניין ההתחלקות שבבנ"י הוא מצד השבטים, שלכן בכל אחד מישראל, צריך להיות מבחינת שבט שלו .
ובסגנון אחר: לא בכל יהודי צריכים להיות כל העניינים המיוחדים שבהם נבדל שבט אחד ממשנהו. אך העניינים הכלליים, שהיו אצל כל השבטים, בהיותם בני האבות, צריכים להיות אצל כל יהודי .
כלומר, שלא כל יהודי צריך להיות בה את כל מה שהיה מיוחד בשבטים, אך מה שהיה מיוחד בהם בגלל שהם בני אברהם יצחק ויעקב, אותם ענינים שהיו בהם מצד שורשם ומקורם באבות, אלו הענינים צריכים להיות בכל אחד ואחד מבני ישראל.
צריכים לדעת, שהאבות הם השורש והמקור של כל אחת מנשמות ישראל, ודרגתו של כל אחד מן האבות עוברת בירושה לכל אחד ואחד מבניהם אחריהם בכל דור ודור. ולכן אצל כל יהודי צריכים להיות סוגי העבודה הרוחנית של כל שלושת האבות .
הפירוש בזה (אינו רק שבחינת האבות ישנה בכל אחד מישראל, מה שאין כן בחינת השבטים, אלא) שעניינם של האבות קיים בכל אחד מצד עניינו העצמי, להיות האבות כללות ישראל, ואילו עניינם של השבטים היא בחינה הבאה בהתחלקות בבנ"י, והיא בחינתו ועבודתו הפרטית של כל אחד .
בראשונים נאמר עניין זה ש"אין קוראין אבות אלא לשלשה" דווקא בענין התפילה. והסיבה לכך, לפי שהתואר של אבות ואמהות מורה שעניינם ישנם בכ"א מישראל, ולכן בנוגע לעניין פרטי אפשר לקרוא גם את אחרים בשם אבות ואמהות, באם עניין זה ישנו אצל כ"א מישראל , משא"כ בתפילה - מלשון נפתולי נפתלתי - התקשרות כללית דישראל בקב"ה, מוכרח הוא להיות בכל אחד מהבחינות של השלושה אבות וארבע אמהות, ורק בחינות אלו .
באחת השיחות כותב הרבי, ש"אין קורין כו" הוא בהווה, ויחד עם זאת הוא תמידי ונצחי - שענייני האבות מהווים סימן ונתינת כוח לא רק לעם ישראל באופן כללי, אלא בכל דור ובכל אדם מישראל. גם כאשר יהודים נמצאים בגלות בארץ ישראל או מחוצה לה, ובכללות הכוונה לנתינת כוח לב' סוגי עבודה בישראל: א. מארי תורה. ב. מארי עובדין טובי. .
בספרים מובא, שתפקידו של יוסף הצדיק היה להמשיך אלוקות בתוך העולם, התפקיד שלו מול מקומם של האבות, הוא שהוא המשיך את כל ענינים של האבות לתוך המציאות.
הוא לא היה אחד מהאבות, כמובן, אך מוזכר בכמה מקומות, שהתפקיד שלו היה לקחת את כל ענינם של האבות, ולהוריד לתוך המציאות הגשמית. לתוך העולם.
האבות בכלל, היו מופרשים מן העולם, ואילו יוסף הצדיק, הוא חלק בלתי נפרד מהעולם, ועם כל זאת הוא עומד בצידקו לגמרי.