כדי להבין את הנקודה הזאת, צריכים להקדים בכלל, שהחידוש של "צדיק", נשיא דור בכל דור, הוא לא חידוש של החסידות או של תנועה מסויימת, אלא זה כתוב מפורש בתורה.
משה רבינו בעצמו אמר "אנכי עומד בין ה' ובינכם" – היינו שהוא עומד במקום המחבר את ישראל עם הקב"ה. והעניין הוא לא בא כתחליף ח"ו אל הקב"ה, אלא ממקום אחר לגמרי – ממקום שמחבר את היהודי הרבה יותר אל הקב"ה.
נקודת ההסבר היא, שהצדיק האמיתי, הרבי'', בטל לגמרי לה', וכל עניינו הוא לגלות בעולם את רצון ה'. הוא 'צינור' בלבד לגילוי האלוקות בעולם, ואין לו שום מציאות עצמית נפרדת. מסיבה זו, כאשר בוטחים ומאמינים בדבריו, זהו ביטחון בדבר ה' שמתגלה על ידו בבחינת "שכינה מדברת מתוך גרונו".
כי נשיא הדור אינו אדם רגיל, אלא הוא "ממוצע המחבר" בין ישראל לקב"ה, ומחבר אותם בצורה הרבה יותר חזקה ופנימית.
אך יש שמוסיפים ומקשים: אף אם אין בזה 'סתירה' לביטחון בה', מה הצורך בזה? מדוע לא נפנה ישירות לקב"ה מבלי להסתייע ב'תיווך' של הצדיק?
כדאי לשים לב ששאלה כזו אפשר לכאורה לשאול גם על הצורך בבית המקדש: אם ממילא הקב"ה נמצא בכל מקום, שכן "מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ", לשם מה אנו צריכים לעלות ולהיראות בבית המקדש? מדוע בית המקדש נחשב מקום משכנו של ה' יותר מכל מקום אחר עלי אדמות?
לכן חשוב לדייק: אומנם הקב"ה נמצא בכל מקום, אבל בכל העולם ההימצאות שלו היא בהסתר והעלם. הקב"ה בחר מקום אחד בעולם שבו ישכון בגילוי: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם". ושם קל יותר להיות דבוק בקב"ה, להתאחד איתו ולהרגיש בקרבתו. זהו הסדר שהקב"ה קבע שבו יתגלה.
כל זה בזמן שבית המקדש היה קיים, אך "מיום שחרב בית המקדש – אין לו לקב"ה בעולמו אל ד' אמות של הלכה בלבד", כלומר: הקב"ה בחסדו נתן לנו גם בזמן הגלות את האפשרות להרגיש את השראת שכינתו בגילוי יתר, ואפשרות זו קיימת במקום שבו נמצאת התורה "ד' אמות של הלכה".
אין הכוונה למקום שלומדים בו "קיצור שולחן ערוך" או אפילו דנים בראשונים ובאחרונים (עם כל החשיבות שבדבר), אלא למקום שבו מתגלה רצונו של הקב"ה מאיתנו כאן ועכשיו בשלמות. וכמאמר חכמים (סנהדרין צג ע"ב) שמעלתו הגדולה של דוד המלך הייתה – "והוי' עמו – שהלכה כמותו", כלומר: שעל ידו התגלה רצון ה' בשלמות, בפסיקת ההלכה.
מי יכול לגלות את רצונו בשלמות? הנשיא של הדור – ראש בני ישראל.
נמצא שנשיא הדור הוא כמו בית המקדש, מקום השראת השכינה, וכשם שעולים להידבק בה' בבית המקדש ובו מתגלה רצון ה' בשלימות, כך נשיא הדור, הרבי, מגלה לנו את רצון ה' ועל ידו דבקותנו בה'.
וכלשון המופלאה המובאת ב'התמים' (וצוטטה בחלקה בקונטרס "בית רבנו שבבל"): "מיום שחרב בית המקדש עד אשר ירחם השי"ת וישלח לנו גואל צדק... הנה ליובאוויטש הוא ירושלים שלנו, והבית הכנסת אשר כ"ק אדמו"ר מתפלל בו הוא בית המקדש שלנו, והחדר שבו יושב כ"ק אדמו"ר הוא הקודשי קדשים שלנו, וכ"ק אדמו"ר – הוא הארון – אשר בו לוחות תורת ה' יתברך – שלנו".
כשם שאף שבכל מקום תפילתו של האדם מתקבלת, דווקא בית המקדש הוא "ביתי בית תפילה" והתפילה הנאמרת שם מתקבלת יותר בגילוי, כך תפילת האדם מתקבלת יותר בזכות הצדיק, המעורר רחמים על האדם ומתפלל עליו.
עניין זה אינו 'חידוש' של חסידים. הוא מובא מפורשות בגמרא (ב"ב קטז ע"א): "כל שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים".
מדוע יש ללכת אל ה'חכם'? הרי האדם יכול להתפלל בעצמו?! אך כאמור: אצל ה'חכם' ישנה השראת השכינה, ולכן תפילתו מתקבלת יותר, כפי שבבית כנסת, מקום מקדש מעט, התפילה מקובלת יותר, וכל שכן בבית המקדש עצמו.
ולפי זה, ההתקשרות עם הרבי, מחזקת בנו את הקשר לה', את דבקותנו בו ואת היסמכותנו עליו, ומתוך כך היא מעוררת בנו את הכוחות הפנימיים ומחזקת אותם.
וכלשון המובאת בסיום מאמר ד"ה רני ושמחי בת ציון (שהוגה בקונטרס ט"ו סיוון תש"ן): "וע"י ההתקשרות להצדיקים, ובפרט לנשיאי ישראל שענינם הוא להמשיך גילוי אלקות לכל ישראל ובפרט להמקושרים ושייכים אליהם, עי"ז נמשך לו נתינת כח שקיום התומ"צ שלו יהי' בשמחה... ובכלל זה הוא גם שלא יהיו לו בלבולים מענינים גשמיים... ומה שנוגע לנו במיוחד הוא ההתקשרות לכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו .. וכ"ק מו"ח אדמו"ר יוליכנו קוממיות לארצנו, בגאולה האמיתית והשלמה, בקרוב ממש."
ולפי כל זה מובן, שאין בכלל סתירה ממה שפונים אל הצדיק, ומבקשים ממנו את הבקשות, כי בעצם זוהי הדרך שבה רוצה הקב"ה שנתקשר אליו.
כמו שהוא שם לנו את בית המקדש בירושלים, כך הוא שם לנו את הצדיק, שהוא מחבר אותנו בצורה הרבה יותר טובה וחזקה עם הקב"ה.