שנכנסים לשאלה זו, צריכים לזכור ששאלה זו היא מהותית מאוד ונוגעת מאוד בכל העניין של עבודת ה' אצל כל יהודי ויהודי. זו לא שאלה סתם, אלא היא טומנת בחובה עומק מאוד גדול, ואנסה לפרט את הדברים דלקמן, לפי מה שתתיר היריעה.

יסוד הכל אצל כל יהודי היא האמנה בה' אחד, אמונה מצד עצם הנשמה שהיא למעלה מהשכל וההבנה. היא לא צריכה לשום הסברים, לביאורים מביאורים שונים, אלא היא טבועה אצל כל אחד מעצם בריאתו.

כל ישראל הם מאמינים בני מאמינים, ואין יהודי שאין בו את אותה האמונה. אמנם ישנם כאלו שאמונה זו היא נמצאת אצלם בחביון גדול, וישנם ריבוי גדול מאוד של מונעים ומעכבים המכסים על אותה האמונה. אך ביום מן הימים, בשעה שיבוא בנסיון על דבר אמונה בה' אחד, פתאום, גם אותו האפיקורס, ימצא בתוכו את אותה האמונה שלא תיתן לו להפרד מה' אחד בשום אופן.

וכמו שמבואר באריכות בתניא פרק י"ח – "ולכן כל ישראל אפילו הנשים ועמי הארץ הם מאמינים בה' שהאמונה היא למעלה מן הדעת וההשג' כי פתי יאמין לכל דבר וערום יבין וגו' ולגבי הקב"ה שהוא למעלה מן השכל והדעת ולית מחשבה תפיסא ביה כלל הכל כפתיים אצלו ית' כדכתיב ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך ואני תמיד עמך וגו' כלומר שבזה שאני בער ובהמות אני תמיד עמך ולכן אפי' קל שבקלים ופושעי ישראל מוסרים נפשם על קדושת ה' על הרוב וסובלים עינוים קשים שלא לכפור בה' אחד ואף אם הם בורים ועמי הארץ ואין יודעים גדולת ה'. וגם במעט שיודעים אין מתבונני' כלל ואין מוסרי' נפשם מחמת דעת והתבוננות בה' כלל. אלא בלי שום דעת והתבוננות רק כאלו הוא דבר שאי אפשר כלל לכפור בה' אחד בלי שום טעם וטענה ומענה כלל והיינו משום שה' אחד מאיר ומחיה כל הנפש ע"י התלבשותו בבחי' חכמה שבה שהיא למעלה מן הדעת והשכל המושג ומובן".

וזוהי אכן אותה הנקודה הבסיסית במעלת האמונה, שהיא היסוד לכל, ועליה בנוי הכל.

החסרון שקיים אם הכל בנוי ומבוסס על אמונה בלבד, שהאמונה יכולה להשאר באופן מקיף, ואין היא חודרת באופן פנימי.

וכמשל הגמרא על זה, מאותו הגנב ש"אפום מחתרתא רחמנא קרייא", היינו שהגנב תוך כדי מעשה גניבתו, מתפלל לקב"ה שיעזור לו ולא ייתפס, אך בה בשעה שהוא מתפלל הוא עובר על רצונו של הקב"ה, הוא גונב בפועל ממש.

ובחסידות מוסבר הסיבה לזה, כי אותה האמונה היא נשארה באופן מקיף ולא חדרה לפנימיותו של האדם. ולכך הגיעה תורת חסידות חב"ד, החל מאדמו"ר הזקן במיוחד, שהחלו לבאר את עניני האמונה בקב"ה באופן שגם השכל האנושי יוכל להכיר בזה כדבר מוחשי.

וכאשר יורדים הדברים גם לתוך שכל האדם, אזי האמונה כבר קיימת אצל כל אחד ואחד באופן פנימי, והשפעתה היא בצורה רחבה הרבה יותר.

וכמו שמבאר הרבי בלקו"ש חל"ד לפרשת נצבים את הסדר של התגלות החסידית, והמעלה שהגיעה בהחדרת התורה בפנימיות:

וסדר התגלות זו היא, שלראשונה נת­גלתה האמונה בפנימיות התורה, שב­כללות זוהי הדרך ד"צדיק באמונתו יחי', "אל תקרי יחי' אלא יחי'", ע"י גילוי הנשמה של כאו"א מישראל; אבל שלימות גילוי תורת החסידות, באופן שתהי' "דרך ארוכה וקצרה" (שאז נכנסים לעיר אלקינו בלי מניעות ועיכובים כו'), היא כאשר האמונה חודרת לשכלו של האדם, באופן ששכלו מבין ויודע את ה' בהתאם להאמונה, וכן גם במדותיו, שלא רק שלפי ערך השכל וההתבוננות מוליד בלבו אהבת ה' ויראת ה' (לא רק חיות בלב באופן כללי), אלא שגם אהבה ויראה זו קשורה עם הקב"ה, שלמעלה מטו"ד.

ודרך זו היא "דרך ארוכה וקצרה" בעבודת ה', כי דבר זה שהאמונה שמצד עצם הנשמה תחדור לכל כחות הנפש באופן פנימי, ה"ז "דרך ארוכה", אבל היא היא הדרך הקצרה והבטוחה להכנס ל"עיר אלקינו", כי לא נשארו שום דב­רים המונעים ומעכבים שיכולים להכשי­לו בכניסתו לעיר אלוקינו, כי כל כחות נפשו, חב"ד שבנפש וחג"ת שבו, וכן בחי' נה"י שבו, כולם חדורים באופן פנימי בחיות בעבודת ה', וא"כ האדם כולו בכלל ובפרט נכנס לעיר אלקינו".

ובסיום השיחה מביא הרבי, ששלימות ענין זה יהיה בגאולה האמיתית והשלימה, שאז יהיה "מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים", ויראו כל באי עולם את האלוקות בעיני בשר ובאופן מוחשי.

ובעז"ה נזכה לזה, תיכף ומייד ממש.