על יום י"ט בכסלו, ישנה אריכות גדולה בכתבי החסידות, בסיבה לשמחה ביום זה, ועל מה שהוביל לכך שיום זה ייקרא "ראש השנה לחסידות".
אחת הנקודות העיקריות שצריכים לזכור, שביום זה לא היה (רק) עניין של יציאה ושחרור ממאסר, אלא היה פה משהו הרבה יותר גדול.
ביום זה הוסר קיטרוג עצום שהיה על תורת החסידות. לאחרי שאדמו"ר הזקן החל ללמד את תורת החסידות לכל דורש, ובאופן של הרחבה רבה כמו שיהיה בגאולה, נערם עליו קטרוג עצום למעלה.
ביום זה, שאדה"ז השתחרר בפועל למטה, היה זה מצד שלמעלה הוסר הקיטרוג, והסכימה דעת מעלה עם דעת מטה, שאכן צריכים ללמד את החסידות בכל מקום ומקום, ועוד יותר ממה שהיה בזמנו של אדה"ז.
עניין נוסף שאכן י"ט בכסלו הוא "שלמות הכוונה האמיתית בבריאת האדם עלי ארץ להמשיך גילוי אור פנימיות תורתנו הקדושה.." – כלשונו של הרבי הרש"ב וכפי שהודפס בספר היום יום.
הגדרה זו איננה מליצה בעלמא – זוהי האמת לאמיתה. תכלית בריאת האנושות כולה, וממילא בריאת העולם כולו, היא להביא לעולם את אור פנימיות התורה, ובאמצעותה – לפעול חידוש בכל הבריאה.
כשהקב"ה ברא את העולם הוא ברא אותו כשטבועה בו היכולת להתקדם לקראת הייעוד שלו – דור אחר דור, כשלכל דור תפקיד ועניין המיוחדים לו: "דּוֹר לְדוֹר יְשַׁבַּח מַעֲשֶׂיךָ" (תהלים קמה, ד).
דור פירושו בארמית 'שורה'. ניתן להמשיל את סדר הדורות לבניין גדול שיש בו קומות רבות שכל אחת מהן בנויה משורת אבנים. השורות מצטרפות זו לזו ויחד מרכיבות את הבניין השלם. אם מורידים שורת אבנים אחת, הבניין כולו עלול להתמוטט. כך בתהליך הדורות: אי אפשר לוותר על שום שלב בתהליך. כל דור הוא מחזיק ומכין את הדור הבא, ואת התפקיד הבא שלו.
כל הדורות של עם ישראל – החל באבות אברהם, יצחק ויעקב; וכל הדורות הבאים אחריהם: דורם של משה, יהושע, השופטים, דוד המלך ושלמה, התנאים והאמוראים, הראשונים והאחרונים – היו חדורי מטרה לבנות לקב"ה דירה פה למטה.
אצל כל דור הדרך אל היעד לבשה צורה ותפקיד אחרים, בשלבים ומהלכים היסטוריים כגון יציאת מצרים, מתן תורה, בניין בית המקדש וכדומה, גילויים חדשים בתורה הנגלית ובנסתר, עבודת ה' באופנים ואתגרים רבים ולפעמים מתוך מסירות נפש כפשוטה ממש. כך העולם הלך והתברר, בסדר אלוקי מדויק, ונעשה מוכן יותר ויותר להשלמת הכוונה שלו.
אך לפתע מגיע רגע שבו מתברר: התכלית של כל זה היא לגלות את פנימיות התורה.
אדמו"ר הזקן באמצעות גילוי פנימיות התורה גילה בעולם את הדרך שבה יכולה להגיע הגאולה. אך עלינו – בדור השביעי – "שביעי לראשון" – להביא את הגאולה בפועל ולהוריד אותה למטה לארץ. זו המשימה של הדור שלנו. עבודת הבירורים הושלמה זה כבר והכול כבר נמצא, וכל שנותר הוא לפקוח את העיניים ולראות.
ובמילים פשוטות: תכלית כל בריאת העולם, שהתגלתה בי"ט בכסלו, צריכה להתממש בפועל על ידינו.
ובאמת, הפצת המעיינות והגאולה אינם שני עניינים נפרדים, שכן הגאולה העתידה היא התוכן האמיתי של גאולת י"ט בכסלו.
וכפי שאומר הרבי מפורשות בשיחת י"ט בכסלו התשנ"ב: "יפוצו מעינותיך חוצה הוא התוכן דביאת המשיח וגאולת השכינה ובנ"י, כי התוכן דהפצת המעיינות חוצה הוא שמתגלה בעולם ידיעת אלקות, וככל שהולך וניתוסף יותר בהתגלות ידיעת אלקות בעולם, הולכים ומתקרבים יותר ל'אותו הזמן' ימות המשיח... שלא יהי' עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד... תכלית השלימות בהקירוב דישראל להקב"ה, 'מקרב לי... היו עמדי'".
צריך להעמיק את המחשבה בזה ולהבין את המשמעות של היום בצורה בוגרת. אי אפשר להמשיך להיות ילדים קטנים שלא שמים לב למה שקורה סביבם. אנו נמצאים בזמן מכונן. עלינו מוטל לגלות בפועל בעולם את תכלית בריאת העולם שהתגלתה בי"ט בכסלו.
יום י"ט בכסלו מכונה "ראש השנה לחסידות", ויש להתייחס אליו ברצינות הראויה כפי שאנו מתייחסים לראש השנה.
ראש השנה הוא יום כללי, כל רגע בו חשוב, ומשתדלים לנצלו לאמירת תהלים מתוך קבלת עול. ביום זה אנו ממליכים את הקב"ה למלך עלינו, ובו נקבעת ההשפעה שתימשך על כל השנה כולה.
כך גם י"ט בכסלו. זהו יום כללי, שבו נמשכים "אור וחיות נפשנו" – חיות חסידית חדשה לכל השנה. לפיכך יש לנצל אותו כדבעי: להתעורר ולהתוועד ביום זה ולקבל החלטות טובות מתוך התמסרות.
ביום הזה אנו צריכים לחזק את עצמנו "לפקוח את העיניים", לחיות את המשמעות האמיתית של החיים, חיים של ידיעת אלוקות ושל גאולה פרטית, ובעיקר – להתחזק בתפקיד החשוב שהוטל עלינו – להביא את הגאולה כפשוטה.