בתור יהודים מאמינים אנו יודעים ש"אין איתנו יודע עד מה" – היינו שאנחנו, ברואים יצורי חומר, לא יכולים להבין את דרכו של הבורא, גם אם ממש ננסה.
לבורא יש את הסיבות משלו, שהם מביאות אותו לנווט את העולם בצורה הזאת דווקא.
פעם התפתח דיון בין כמה מתלמידי המגיד, וכל אחד מהם התבטא, ש"אם אני הייתי הקב"ה, הייתי נותן לכל היהודים עושר", השני התבטא "בריאות", וכל אחד כיד ה' הטובה עליו.
אדמו"ר הזקן לעומת זאת אמר, שאילו הוא היה הקב"ה, הוא היה מנהל את העולם בדיוק באותה צורה שהוא מתנהל עכשיו. ללא שום שינוי.
והביאור בזה פשוט וברור, כי כל יהודי יודע שהקב"ה הוא תכלית הטוב, וכל מה שהוא עושה בעולם זה רק כדי להיטיב לברואיו, וכן הוא גם בנוגע לדברים שלא נראים לנו בצורה הכי טובה, באמת הכוונה בזה לטוב.
אמנם אנחנו מתפללים לקב"ה מידי יום ביומו, שאותו הטוב יבוא ויתגלה בצורה גלויה, בעיניים שלנו – במושגים שלנו, אבל עם כל זאת, אין אנו מערערים ח"ו על דרכו של הבורא, כי ברור ומובן שהיא טוב מוחלט.
ובנוגע לתוכן העניין בפרטות, אפשר לבאר בכל זאת, כמה שניתן להבין, מדוע קיים בעולם העניין הזה של טרדות הפרנסה.
כשאדם חווה משבר, בין שמדובר בקושי פנימי (בינו לבין עצמו) ובין שמדובר בקושי הנוגע לסביבה שלו, למשפחתו וכדומה, לפעמים הוא מרגיש שהוא אבוד בסבך הג'ונגל – "השחית כל בשר את דרכו על הארץ". לפעמים מסיבות שונות, האדם חווה בתחילת דרכו, ילדותו וחינוכו חיים של משבר והרס, והקביעה ש"יצר לב האדם רע מנעוריו" מורגשת אצלו בגילוי.
אך ניתן ללמוד, ממשבר מאוד גדול שהיה בתחילת הבריאה, מהסיפור בפרשת נח, שגם מתוך משבר גדול ניתן לצמוח לגאולה.
הכיצד? בכוח המבול. על פי הפשט, המבול הרס והשמיד את היקום; אבל בפנימיות, המבול טיהר את הארץ והכין אותה לגאולה.
המבול בחיים הפנימיים שלנו – כמובא ב"תורה אור" ומוסבר בשיחותיו של הרבי – הוא הטרדות של החיים: טרדות הפרנסה ודומיהן.
כאשר האדם שוכח את מקומו האמיתי, והוא מרוכז ועסוק בעצמו ואיננו מרוצה אלא ממורמר – הוא רחוק מעצמו־מעצמיותו.
איך יוצאים מהמצב הזה? מהסגירות העצמית של האדם? הקב"ה מביא על האדם טרדות וקשיים שמפריעים לו, מזעזעים אותו, ובעצם מכשירים אותו לגלות את עצמו, לחזור לעצמיותו.
הטרדות הן המקווה של החיים. כשם שהאדם מכניס את עצמו אל תוך המים ויוצא מהם אל מציאות חדשה; כך אותן טרדות שהאדם חווה, משנות את ה'אני' של האדם. הוא נעשה למשהו חדש. הטרדות מזעזעות את האדם ומונעות מהמציאות הקודמת להישאר, ועל ידי כך הן מכשירות את האדם להיפתח למשהו חדש, מאיר יותר.
בלעדיהן האדם היה נשאר שקוע וסגור בתוך מציאות שרחוקה ממקומו האמיתי. וכפי שהאדם מרגיש בעצמו, שריבוי הטרדות לא מאפשר לו להישאר במקומו הקודם, ועליו לצאת ממנו ולעבור למקום אחר.
הבחירה כיצד להגיב לאותן טרדות, נתונה בידי האדם.
מי שחכם באמת, מבין שהקושי נועד להזיז אותו מהמציאות הקודמת ולהעלות אותו למציאות חדשה הגדולה וטובה לאין ערוך מקודמתה. הוא קולט את הנקודה, ומשתנה מייד.
באופן כזה – כפי שמסביר הרבי (בלקו"ש ח"א) הטרדות נעלמות: הן מילאו את תפקידן, שלשמו נוצרו – לטהר את האדם.
אך לא תמיד האדם מצליח "לעלות על הגל" ולהשתנות. לפעמים הוא ממשיך 'להתעקש' ולהיאחז ב'אני' החיצוני שלו, המרוחק, ואז הטרדות עלולות רק להעצים את הסגירות הפנימית. במקרה כזה הוא יישאר מוטרד, וקושי ירדוף קושי, עד אשר המסר הפנימי שלמענו באו אותן טרדות, ייקלט, והאדם ישתנה. השינוי בוא יבוא.
היעד יושג, אבל מה רב ההבדל בין הדרך שעשה החכם לדרך שעשה ה'עקשן'...
על כן כאשר אדם נתקל בקושי, חשוב שיבחן אותו לעומק וינסה להבין את המסר הטמון בו ואת הכיוון שהוא מנסה להוליכו אליו, ויתחיל לפעול. ככל שהקושי גדול יותר – הדבר מלמד שהשינוי שהוא נועד ליצור – גדול יותר.
לדוגמה, אם יש לאדם קושי בשלום בית, חשוב שלא יחכה ובינתיים המצב ילך ויחמיר עד שלא תהא לו ברירה אלא לנסות להשתנות... אלא כבר בתחילת הקושי, יבין שלקושי הזה יש מטרה – וטמון בו מסר: להתקדם, להשתפר, להשתנות באמת ולגלות בעצמו כוחות פנימיים ועמוקים יותר. כך הוא גם בקשיים מסוגים אחרים.
לשם כך צריך לעשות שינוי בתודעה ולהבין שלקושי ולטרדה יש מטרה. מחשבה באופן כזה משנה לחלוטין את הגישה לקושי העובר על האדם ומעוררת כוחות פנימיים. אדם המבין זאת איננו מתלונן על הקושי או מתכחש למשמעות שהוא נושא עבורו, אלא מנסה ללמוד את המסר הטמון בו.
הקשיים צריכים להוביל את האדם בסופו של תהליך למנוחה. נח – מלשון מנוחה
הכיצד? הרי אין דבר שמבטא חוסר מנוחה יותר מאשר טרדה וקושי?! אך כשאדם מתבונן נכון באותן טרדות, הוא מגיע בתוכו למקום שהוא הרבה יותר שלם, רגוע ופנימי – "יתרון האור מן החושך", כסודהּ של עבודת התשובה שנוגעת במקום נעלה יותר.
זהו לבסוף מטרתם של הקשיים והטרדות, כדי להביא את האדם יותר קרוב על עצמו. להשתפר ולהשתנות באמת, לגלות בו את הכוחות העצמיים שבו.
ויהי רצון, שתיכף ומייד נראה את הטוב כבר בעיניים מוחשיות וברורות, ועד רגע זה, שהקב"ה ישלח לכל יהודי ויהודי, בני חיי ומזוני ובכולהו רוויחי.